סאוואין 2017 – לאכול עם המלכה מב

 

לפני שנים רבות, לפני שפטריק הקדוש דרך על חופי אירלנד, האי היה מחולק לממלכות רבות. בצפון הייתה ממלכת אולסטר, Ulaidh (צפון אירלנד המודרנית), אשר נשלטה על ידי קונור בן נסה, Conchobar mac Nessa. קונור היה נסיך צפוני ומפונק עם תיאבון מיני, שלא היסס לקחת את שרצה – בהסכמה או בכוח. בממלכתו של קונור חי קוהוליין, שאר בשרו של המלך, ולמרות היותו רק נער בן 17 הוא היה הלוחם המהולל ביותר באירלנד כולה – הסיפורים אודותיו גרסו שהוא היה בנו של האל לוג, ושאלת המלחמה והגורל, מהחשובות והעתיקות מהפיות ואולי החזקה ביותר ביניהן, המוריגו, הייתה מאוהבת בו. עם זאת, לפי השמועות ליבו של קוהוליין ככל הנראה היה שייך לפרדיאד, חבר ילדותו ושותפו לקרב.

קונור עם זאת היה רק נסיך, ולאחר שהמלך הרם של אירלנד הרג את אביו בקרב הוא המליך את קונור תחתיו, והשיא לו את בתו, הנסיכה מב (Medb), אשר גם היא הייתה ידועה כבעלת תיאבון מיני לא קטן. בהתחלה הכל חשבו שמדובר בזיווג משמים, אך לאחר לידת בנם מב מהר מאוד נטשה את קונור לאחר שהבינה שהוא לעולם לא יראה בה כשווה לו. וכך המלך הרם השיא לקונור אחרת מבנותיו – מב עם זאת לא ראתה נישואין אלה בעין יפה, ורצחה את אחותה. המלך הרם הבין שעליו להרחיק את מב ומהר לפני שהיא תיצור בעיות נוספות, ועל כן הוא יצא למלחמה וכבש את ממלכת קונאכט Connacht (מחוז מאיו, מערב אירלנד המודרנית), והמליך את מב עליה. כמלכה, מב לקחה לעצמה מאהבים רבים, וביניהם גם את בנו של מלך קונאכט המודח, ונדמה שהסדר חזר על כנו. עם זאת, באחת האסיפות שערך המלך העליון כל תקווה לשקט נרמסה כאשר קונור אנס את מב – בתגובה על כך טיני, מאהבה של מב ונסיך קונאכט, קרא לקונור לצאת לדו קרב עימו, אך הפסיד ומת בדרך.

לאחר זאת רבים טענו שהאלים נתנו משפט צדק, אך מב סירבה לקבל זאת. וכך מב חזרה לקונאכט ולקחה לעצמה מאהבים אחרים, כאשר היא תבעה מהם שלא יהיו קנאים אליה (כי מב לא תכננה לוותר על אף אחד ממאהביה), ושיהיו ללא פחד בקרב – והמאהב האחרון שלה, איליל בן מאטה, Ailil mac Mata, אף נעשה לבעלה של מלכת קונאכט. עם זאת, שנאתה לקונור רק התגברה עם הזמן. בין כל מאהביה וכל ילדיה היא טיפחה שנאה עזה לממלכת אולסטר, בפרט לאחר שאחד הדרואידים בישר לה שאחד מבניה יהיה זה שיחסל את קונור. אך בניה עוד היו צעירים, ומב יכלה רק לחכות – עד שבשלב מסוים נמאס לה והיא החליטה לעשות מעשה בעצמה, אך כיצד? את זה היא לא ידעה.

הזמן עבר, ויום אחד איליל התרברב בפני מב שבעדר הבקר שלו ישנו פר הרבעה לבן, אחד מהאדירים שבכל אירלנד. באותם הימים עושר באירלנד לא נמדד בזהב, אלא בפרי הרבעה, ומב אשר שמעה זאת החליטה שלא ייתכן שעדר הבקר שלה יהיה שווה פחות מעדרו של איליל. וכך, היא חיפשה ברחבי אירלנד שור אדיר יותר מהשור הלבן של איליל, ובסופו של דבר מצאה אחד כזה, דון קולי – Donn Cuailinge. רק מה? הוא היה ברשותו של חוואי זקן באולסטר. מפה לשם, מב שלחה את נציגיה לצפון, וביקשה לקנות את הפר. אותו החוואי הסכים בשמחה, הרי זה לא בכל יום שבתו של המלך הרם חולקת לך כזה כבוד, והזמין את השליחים למשתה לחתימת העסקה. כנהוג באותם הימים, הם פתחו את חבית התמד המשובח ביותר ושליחי המלכה השתכרו כהוגן – וכך הם חשפו, בין אם בכוונה או לא, שהיה ואותו האיכר לא היה מסכים למכור את השור מב הייתה לוקחת אותו בכוח. וכך שליחיה של מב נבעטו בבושת פנים בחזרה לקרואקן (Cruachan), היכלה של מלכת קונאכט, ומב הייתה מאושרת – זה בדיוק היה הניצוץ לו היא חיכתה. בראותה סיבה למסיבה ולנקמה בקונור, מב הלכה אל אחת הכוהנות הדרואידיות אשר שירתוה ושאלה מה יעלה בגורל. אותה הדרואידית סיפרה לה שכרגע על אולסטר רובצת קללה – לדברי הדרואידית, לפני מספר שנים אחד מבני אולסטר התחתן בסתר עם מאכה Macha, אחת מנשות הפיות, והיא הרתה לו. היא השביעה אותו שלא לספר לאף אחד על מוצאה, אך אותו השוטה לא יכול היה לסתום את פיו – ובאחד מהפסטיבלים שנערכו בהיכל המלוכה הוא התפאר שאשתו ההרה יכולה לרוץ יותר מהר מכל מרכבות המלך, וקונור אשר שמע זאת החליט לבחון את הטענה. וכך מאכה נגררה בשלשלאות מביתה, וקונור כפה עליה לרוץ ולהתחרות במרכבותיו. בחוסר ברירה מאכה אכן רצה ואכן השיגה את כל מרכבות המלך, אך כתוצאה מכך היא ילדה תאומים ומתה בקו הסיום – ובשל כך, כנקמה על השפלתה, בנשמתה האחרונה מאכה קיללה את כל הגברים אשר שהו באולסטר באותו הרגע: "כאשר תגיע שעתכם הגרועה מכל, תוכו בצירי לידה" אמרה, ומתה.

וכך מב החליטה להפוך את קללתה של מאכה לנבואה המגשימה את עצמה – היא אספה את הצבא הגדול ביותר אשר אי פעם נראה בקונאכט, וצעדה עימו צפונה. וכך צבאה של מב צועד צפונה ותופס את השור, בעוד אנשי אולסטר לא היו מסוגלים להילחם ונסוגו מפני מב וצבאה. אך באותו הזמן הם פגשו בקוהוליין, אשר תבע ממב וצבאה שהם יתמודדו נגדו פנים אל פנים. מב ראתה את קוהוליין ולעגה לו – הוא היה לא יותר מבן 17 ונראה בהתאם – אך היא לא ידעה דבר אחד, והוא, שהעובדה שאביו היה האל לוג, אחד מבכירי הפיות, הפכה אותו לחסין לקללתה של מאכה. וכך החיוך נמחק מפניה של מב לאחר שבכל דו קרב אשר נערך קוהוליין יצא וידו על העליונה, בעוד הניצחון המהיר והחורבן שהיא תכננה עבור אולסטר קרס אל מול עיניה – בפרט לאחר שהלוחם האחרון שיצא מול קוהוליין, פרגוס, התברר כאביו האנושי המאמץ, שלזעמה של מב הסכים להימנע מקרב לאחר עסקה לא ברורה עם קוהוליין. וכך מב הנואשת נועצה באיליל ולוחמיו, והם סיפרו לה על קוהוליין ועל הקשר בינו לבין פרדיאד – ומב כמו מב, החליטה לנצל זאת עד הסוף. מב קראה לפרדיאד, והציעה לו את ידה של בתה בתמורה לכך שילחם בצבאה, ופרדיאד, שלא הבין למה ומדוע הכבוד הגדול הזה נופל בחיקו, מיד הסכים. מב כמובן ידעה היטב שלפרדיאד אין סיכוי, אך היא גם ידעה שלפי חוקי הכבוד לפרדיאד ולקוהוליין לא תהיה ברירה להילחם זה בזה למוות, וכך אכן היה – קוהוליין ופרדיאד לחמו עד מותו של פרדיאד בידי כלי נשקו הקסום של קוהוליין, אך הוא לא יכול היה להתגבר על אובדן מאהבו. בסצינה המזכירה מעט את קינת דוד, קוהוליין נשא את גופת פרדיאד הרחק מהקרב בעודו מבכה את מותו. לאחר קרב זה קוהוליין פרש לאוהל האבלים, ומב יכלה לחזור ולנקום בקונור.

וכך שני הצבאות נאספו לקרב הסופי בשדה ליד באמיין מאכה, היכלותיו של קונור, כאשר מב מובילה את צבא קונאכט וקונור את צבא אולסטר, ובתחילה נדמה שמב וצבא קונאכט עמדו לנצח ולשרוף את היכלותיו של קונור באמין מאכה. למעשה, הם היו כה קרובים לניצחון שאחד מלוחמיה של מב, פרגוס, אביו האנושי של קוהוליין, אף שלף את חרבו וכמעט פגע בצווארו של קונור – אך אז כמו היום יגון יכול להיות דבר הפכפך, ופתאום פרגוס ראה את קוהוליין מולו ושינה צד. באותו הרגע מב הבינה על מה פרגוס וקוהוליין דיברו שם בתום דו הקרב שערכו – פרגוס סיכם עם קוהוליין, תחת שבועה, שבפעם הבאה בה הם יפגשו פרגוס ייכנע לו. קונור ניצל, וכאשר לוחמי אולסטר ראו שקוהוליין חזר לקרב הם התעודדו וקללתה של מאכה הוסרה. וכך, ברוח מחודשת, צבא אולסטר יצא לקרב עם קוהוליין בראשו, וצבא קונאכט נפוץ לכל עבר.

בסופו של דבר מב הפסידה בקרב אך ניצחה במלחמה, והביאה את השור דון קולי להיכלותיה אשר בקרואקן. שם, בכדי להראות את עוצמתה כשליטה העליונה של קונאכט, היא הציבה מולו את השור הלבן של איליל. שני השוורים נלחמו, עד שהשור הלבן הומת ודון קולי היה פצוע קשות. וכך, בכוחותיו האחרונים דון קולי ברח צפונה ונעלם, כך שהמלחמה עצמה הייתה לריק. באשר לקונור, שנים לאחר מכן הוא נרצח על ידי בנה של מב, אך מב סבלה גם היא מגורל דומה. היא נרצחה על ידי בן אחותה, אותה האחות שהיא רצחה עשרות שנים לפני כן. היא נקברה בהדר וכבוד רב הראויים לאישה במעמדה כאשר גופתה ופניה צופים צפונה, כך שגם במותה היא תמיד תתייצב אל מול אויביה באולסטר.

2017-10-02 17.33.57-2

למרות שלפיה האגדה מב מתה לפני 2000 שנה בערך, אם להאמין לאירים הקדמונים בקרוב מאוד נוכל כולנו לפגוש אותה, ואם לדייק, הלילה. היום הוא ה31 לאוקטובר, והלילה בין ה31 לאוקטבר ל1 לנובמבר, הסאוואין (Samhain) היה היום בו הגבול בין העולמות היטשטש. איזה עולמות? כולם ככל הנראה. ביום זה הפיות, המתים, וכלל הרוחות שוטטו בארץ. חלקם היו טובים מטבעם, חלקם רעים מטבעם, וחלקם סתם פעלו ממניעים לא ברורים, ולכולם נהוג היה להשאיר מנחות בכדי שלא יטילו קללה על הבית. כל מנהגי ליל כל הקדושים המודרניים, בין אם השארת מנורות בתוך דלועים (במקור היו עושים זאת עם לפת, למי שתהה על הימים ההם), מתן ממתקים, תחפושות, וכו', כמעט כולם מגיעים ממנהגים הקשורים לריצוי הרוחות אשר פושטות על הארץ. מפה לשם, נסללה הדרך של הסאוואין להפוך ליום המוקדש לפולחן האבות, המלכים הקדומים, או סתם מתן מענה רגשי לאנשים אשר התגעגעו לקרוביהם אשר עזבו את העולם הזה.

ואם כבר מתים החוזרים להלך בינינו, הייתי אומר שהמלכה מב היא דמות קצת יותר מעניינת לאירוח מעוד קדוש נוצרי חסוד עם בייגלה על הראש. חייבים להודות שאם להאמין לסיפורים היא הייתה חתיכת טיפוס, ובהתחשב במוניטין שלה כרוח רפאים הייתי אומר שגם במצב זה לא חכם במיוחד לעורר את זעמה. למרבה המזל, לאירים הקדמונים הייתה תרופה לכך – כאמור, הם היו משאירים מנחות לרוחות המבקרות בסאוואין. הרוחות אכלו ונהנו, וכך עזבו את בני הבית במנוחה, אבל לא רק הרוחת אכלו מכך. גברים, נשים וילדים נהגו להתחפש לרוחות ולעבור בין הבתים (ולקבל מנחות, כמובן), מה שככל הנראה היווה את מקור מנהג חלוקת הממתקים (ומנהג הענשת האדם והבית אשר בו לא ניתנו לתת ממתקים ככל הנראה גם הוא מגיע מכאן). וכהערת אגב, למרות שכאן אני מדבר על אגדות ומסורות שהיו יותר אופייניות לאירלנד וסקוטלנד, פסטיבל לכבוד המתים נחגג בתאריכים קרובים (אם לא זהים) בעוד מקומות באירופה בלי כל קשר לסאוואין האירי – למשל, גם לצפון איטלקים ולספרדים ישנן מסורות משלהם הקשורות למתים בתאריך זה (כן ראוי לציין שצפון איטליה וצפון ספרד היו ארצות קלטיות בעברן), ויחד עם הספרדים המסורת הזאת אף הגיעה לעולם החדש (יום המתים האצטקי המקורי, למי שתוהה, נערך בתאריך אחר במקור, יותר לכיוון סוף החורף-תחילת האביב).

טוב, אז מה יעניין רוח רפאים של מלכה לשעבר לאכול? שאלה טובה. בהתחשב בסאגה של פשיטת הבקר של קולי הייתי אומר שלהשאיר למב סטייק מדיום רייר או מדליוני פילה בקר בשמנת יהיה מעשה גס רוח וחצוף במיוחד, ולכן אסתפק בכמה דברים קצת יותר סימבוליים אשר יערבו את העוזרר.

מהו העוזרר, מיהו העוזרר…? העוזרר הוא עץ-שיח (אשר כבר הופיע כאן יותר מפעם אחת) הנותן פרי, בארץ ובחו"ל, בסביבות ספטמבר-אוקטובר. לפני שאני מתעכב על פרטים יותר טכניים, למה דווקא עוזרר? כי בעיני האירים הפגאנים עוזרר היה בין העצים שנחשבו לעצי פיות – כלומר, הם היו קדושים לפיות (כלומר, האלים), ובנוסף נחשבו כשער לעולם הפיות, עולם אשר – לפי האירים הקדמוניים – יכול מאוד להיות שמב שוהה בו כרגע. כמו קוהוליין אשר תואר כבנו של אל ובעל מאפיינים מאגיים, כך גם מב תוארה בצורה שלא תמיד עולה עם הגדרתה הרשמית כבת אדם פשוטה, גם אם אצלה זה לא ממש הוצהר באופן גלוי. שמה אף מעיד על כך – משמעות שמה, באופן מאוד מילולי, הוא "המשכרת" (במובן שהשפעתה על בני אדם היא כמו השפעת אלכוהול), ודמות עם שם דומה לה (ואולי מדובר אפילו באותה הדמות) מתוארת כמייצגת או כאלת ריבונות על הארץ, אשר הנסיכים שוכבים עמה בכדי שהיא תיתן תוקף למלכותם (מה שמכניס לפרספקטיבה שונה מאוד את ההסיפור בו קונור אנס את מב לאחר פרידתם, או את הטענה שהיא לקחה נסיכים כמאהביה). למעשה, מב מתוארת במיתוס כמן גרסא אנושית לאלת הגורל, החיים, המוות, והניצחון בקרב, המוריגו, אשר סמלה הוא עורב המלחמה. באופן מעניין, ישנה גם אפשרות שמב הייתה דמות היסטורית – שמה, כחלק משמו של אחד מבניה, הופיע חרוט בכתובת מהתקופה במערה הגדולה בתל קרואקן, מערה אשר נזכרת בפולקלור האירי כמקום משכנה של המוריגו, מה שמעיד שהקשר בין המוריגו למב היה בעבר ככל הנראה יותר מבוסס ממה שאנו יודעים. למעשה, באגדות אנגליות דווקא, נזכר שלמלכת הפיות (תואר שאמנם לא משויך למוריגו ברוב התיעודים המיתולוגיים, אך ראש הפיות אכן מכיר בכוחה כשווה לו לעיתים כך שהקפיצה עצמה איננה גדולה מדי) ישנה משרתת בשם מב, מה שיכול אולי להצביע על כך שהאישה/אלה המקורית שדמותה היוותה את הבסיס למב הייתה קשורה למוריגו, בין אם באופן מיתולוגי, ככוהנת, או כשניהם יחד. למעשה, אם נקבל את ההנחה שמב הייתה דמות היסטוריות ושהיא הייתה כוהנת של המוריגו, יכול מאוד להיות שהיא ערכה טקסים לכבודה מתחת לעץ העוזרר עצמו – בהתחשב בכך שעץ העוזרר בעל חשיבות רבה בפולקלור של האיים הבריטיים זאת בהחלט אפשרות שלא ניתן לשלול.

אז, כאמור, עוזרר הוא עץ פיות עם פרי, עבור מה הוא טוב? בעונה זאת של השנה, החלק היחידי האכיל בעוזרר הוא הפרי (בפברואר-מרץ, כאשר הצמח מלבלב העלים הצעירים והפרחים גם הם אכילים, אך כעת אין פרחים והעלים מבוגרים ומלאים בחומרים המתפתחים לציאניד), וגם בו אין לאכול את הגרעין (ובשום פנים ואופן אין לרסק את הגרעין!), שוב מטעמי רעילות. לפרי עצמו אין עודף טעם והמרקם שלו חולי עד מגעיל – עיקר הפואנטה בעוזרר היא הארומה הנפלאה שלו, ארומה המשמשת להכנת משקאות אלכוהוליים (כגון ליקרים, או יינות דבש), סירופ, ריבות, אינפוזיות עם דבש, וכל דבר אחר. בפוסט הזה אני החלטתי לפרסם מספר מתכונים הכוללים אינפוזיית דבש ועוזרר, מתכונים הראויים לעלות על שולחנה של מב, מלכה או פיה. באשר לאיך מזהים את העוזרר, זה לא מסובך – הפרי הוא חד גלעיני (יש גם מינים שאינם חד גלעיניים באירופה, אבל נתעלם מהם לרגע זה), והוא עגול-אליפטי (באירופה הם יותר אליפטיים, ראו התמונה למטה), עם קצה שעיר מעט. כאמור, מדובר בעץ-שיח (ועצים בוגרים יכולים להיות גדולים), והפרי נוכח בכמויות גדולות, לרוב באשכולות. העלים עם זאת הם המפתח לזיהוי – הם מחולקים ל3 אונות שגם הן מחולקות לאונות, מן פרקטל, או ככה הם נראים בעיני (ראו בתמונה למעלה – כל אחת מ3 האונות גם היא מחולקת ל3, בין אם בצורה מובהקת או לא). וכהערת אגב, ישנם עוד מיני עוזרר בארץ, חלקם מקומיים מזרח תיכוניים וחלקם גדלים גם באירופה וצפון אמריקה – אני עם זאת מדבר על העוזרר החד גלעיני – Cretaegus monogyna – ועליו בלבד. פירות מסוגי עוזרר אחרים לרוב גם אכילים, אבל שימושיהם שונים.

כעת, תסלחו לי שלא אתן כאן את המתכון לאינפוזיית/ריבת העוזרר, אותו ניתן למצוא בפוסט אחר. בקצרה, רק אומר שריבת העוזרר (או אינפזיית הדבש, או איך שלא תרצו לקרוא לכך) היא מן טעם של יער וסתיו. אני יודע שזה נשמע כמו ניסוח דבילי, אבל זה באמת כך. השילוב של דבש, עוזרר, ותבלינים יוצר משהו כה שונה וכה… אחר, שאי אפשר לתאר עד כמה זה מיוחד. אפשר להכין איתה עוגיות, לזגג איתה בשר (חזיר ואווז מתאימים במיוחד עבורה), לאפות איתה, למרוח על לחם, לאכול עם גבינות חריפות… כאמור, אני מבין בדיוק למה הפיות בחרו את העץ הזה, ולמה הן אוהבות אותו כל כך.

אז, הבה נפסיק לדבר על עצים קדושים ונעבור לאוכל. המתכון הראשון שאנו הולכים לדבר עליו הוא "עוגיות נשמה" (Soul Cakes), שכשמן כן הן – עוגיות למתים. לפני ימי השוקולד ודובוני הגומי, פסטיבל ליל כל הקדושים (באנגליה) היה דומה יותר לפסטיבל קיבוץ נדבות ושנורר, וילדים מחופשים (או לחלופין, לבושי סחבות) היו הולכים מבית לבית ומתחננים למזון. הם קיבלו "עוגיות נשמה", מאכל שככל הנראה במקור שימש כמנחה עבור הרוחות והפיות, ולאחר בוא הנצרות נהפך לצדקה לילדים מסכנים. אז איך מכינים עוגיות נשמה? ובכן, התשובה היא ש… בכל דרך בה תרצו. "עוגיות נשמה" היו תואר, לא שם של מאכל – כל עוגייה (או סתם ביסקוויט קשה וחסר טעם) אשר ניתן כנדבה בליל כל הקדושים נקרא "עוגיית נשמה", בין אם היא הייתה מושקעת או לא (ורובם סביר להניח שלא היו מושקעות יתר על המידה, פחות או יותר כפי שהיום אנשים לא ממש אוהבים להשקיע בצדקה). בשל כך אני בחרתי בוריאציה משלי על המתכון של FXcuisine לעוגיות פלפל לבן שוויצריות, בהן החלפתי חלק מכמות הסוכר בריבת העוזרר. התוצאה? ובכן, תחשבו על עוגייה בטעם הלבקוכן הגרמניות רק בלי המרקם הבעייתי משהו, וטעם לוואי של עוזרר. כבר מכניס אותך למצב רוח של חורף.

2017-10-04 13.27.06

משמאל למעלה, ליקר עוזרר. מימין למעלה, ליקר אגסי פרא.

מרכיבים – ל12 עוגיות

350-400 גר' קמח

170 גר' אינפוזיית עוזרר +80 גר' סוכר לבן

2 ביצים

75 גר' קמח שקדים

כפית קינמון, קורט ציפורן, קורט אגוז מוסקט מגורר, כפית פלפל לבן

כפית סודה לשתייה

אבקת סוכר + מיץ לימון – לזיגוג (לא חובה)

הכנה

שופכים את הסוכר, ריבת העוזרר, והביצים לקערה גדולה ומעבדים עד לקבלת תערובת אחידה. מוסיפים את התבלינים, קמח השקדים, ואבקת האפייה, מערבבים, ולאחר מכן מוסיפים את הקמח בהדרגה עד לקבלת בצק אחיד ורך (הוא לא צריך להיות נוזלי!).

קורצים חתיכות בגודל פינג פונג ומעבדים לצורת כדור, ומניחים במרווח גדול בין לבין על תבנית מתאימה. אופים כעשר דקות-רבע שעה ב220C, או עד שהעוגיות משחימות קלות.

בינתיים, מכינים את הזיגוג – מוסיפים מעט מיץ לימון לאבקת סוכר ומערבבים היטב עד לקבלת תערובת אחידה, ומזגגים את העוגיות ברגע בו יצאו מהתנור. לאחר מכן מצננים כחצי שעה בתבנית ומעבירים לרשת לצינון כשעה-שעתיים נוספות.

2017-10-09 09.51.16

לאחר שהכנו עוגיות נשמה, הבה נעבור למאכל אירי נוסף – ברמבראק – Barmbrack, בגאלית bairin breac, "לחם מנומש". במה הוא מנומש? בצימוקים. הרעיון הבסיסי הוא לחם מתוק עם בצק עשיר יותר או פחות (בדגש על לחם – זאת היא *לא* עוגת פירות). אני בכל מקרה לקחתי את הרעיון הזה ומעט שיניתי אותו – החלפתי חלק מהצימוקים בפירות מסוכרים, את החלב בתערובת של קפיר וסירופ עוזרר, חלק מהקמח בקמח שקדים, וכיו"ב. כן תכננתי גם להעשיר את הבצק בוויסקי, אבל זה לא ממש יצא.

מרכיבים – לכיכר אחת גדולה

450 גר' קמח לבן, או 350 גר' קמח + 100 גר' קמח שקדים

2 כוסות תערובת פירות מסוכרים וצימוקים (מומלץ להשרות בוויסקי כשעה)

100 גר' סוכר לבן

150 מ"ל אינפוזיית עוזרר + 150 מ"ל קפיר

2 ביצים

50 גר' חמאה רכה בטמפ' החדר + עוד, לשימון התבנית

2 כפיות שמרים טריים

כפית קינמון, כפית ציפורן, כפית מוסקט, וכפית ג'ינג'ר מגורר + קורט מלח

הכנה

מערבבים את כלל החומרים היבשים ומניחים בצד. בינתיים, ממיסים את השמרים בתערובת הקפיר וסירופ העוזרר, ומוסיפים את הביצים. מערבבים היטב.

יוצרים גומה במרכז תערובת הקמח, ויוצקים פנימה את הנוזלים ואת החמאה. מעבדים היטב עד לקבלת בצק אחיד, דביק, ורטוב. מעבדים עם היד כ2-3 דקות נוספות, ומעבירים לתבנית משומנת. כעת, מניחים להתפחה במקום חמים עד להכפלת הנפח.

לאחר ההתפחה אופים כ45 דקות ב180C, או עד שהמאפה משחים מעט ושיפוד הננעץ במרכזו יוצא דביק אך יבש (כלומר, עם סוכר מהפירות אך ללא בצק לא אפוי). שימו לב שכדאי להיות במהלך זמן האפייה ליד התנור, מאחר והמאפה הנ"ל נוטה להישרף ולהשחים מהר.

לאחר שהלחם הצטנן לחלוטין פורסים, ומורחים בכמויות נכבדות של חמאה. ואפשר גם, אם הוא התייבש, להכין ממנו פודינג לחם (פודינג לחם! אין כזה דבר "ברד פודינג" בעברית!).

2017-10-11 16.17.53-1

ומה אפשר להכין לסיום? היו מספיק דברים מתוקים, לפחות בעיני, ולכן החלטתי לסיים עם תערובת בשר עם אינפוזיית עוזרר, ויסקי, ואגוזי מלך. טוב, למען האמת התכנון המקורי היה להכין נקניקיות מותססות, אבל בסופו של דבר הכנתי יותר ממה שהייתי צריך אז מה שלא נדחס למעיים נהפך פשוט למעין מיני טרין. סביר להניח שאם היה לי יותר זמן להשקיע במאפי הבשר הנ"ל הייתי יכול לשלב בהם פירות יבשים וזה עדיין היה עובד, אבל שיהיה – הם עדיין הולכים נהדר עם גבינה וריבה.

אז בברכת חורף גשום, הבה נסיים –

2017-10-20 15.30.51

כך זה נראה לאחר ייבוש של מספר ימים.

מרכיבים -(נתונים ביחסים)

קילו בשר חזיר מהשוק או הכתף (25-30% שומן), טחון*

200 מ"ל אינפוזיית עוזרר

100 מ"ל יוגורט פרוביוטי או קפיר

2 כפות ויסקי (סינגל מאלט, ועדיף אירי – אתם לא רוצים משהו יותר מדי חזק)

2 כוסות אגוזי מלך, קלויים

4 כפות פרמזן או צ'דר מיושנת היטב, מגוררת

20 גר' מלח ים גס

2 כפות גרגרי פלפל שחור, מרוסקים

כפית קינמון טחון, חצי כפית ציפורן טחונה, חצי כפית אגוז מוסקט מגורר

מעי חזיר נקי, מוכן למילוי (רק אם אתם מתכוונים להכין נקניקיות – ראו פוסט זה)

*מיותר לציין שעדיף לטחון את הבשר לבד.

2017-10-12 15.19.15

מיני טרין, דרך לנצל שאריות מתערובת הבשר.

הכנה

מוסיפים את כל הרכיבים לבשר ומעבדים היטב, בידיים, כמספר דקות עד שהתערובת מתאחדת לגוש אחד. מכסים, ונותנים לתערובת לנוח במקרר לילה לפני השימוש (מומלץ לטגן חתיכה קטנה לפני כן בכדי לוודא שהטעם לא דורש שום תוספת).

למחרת משתמשים כראות עיניכם – אתם יכולים להכין טרין, מה שמן הסתם יהלום את מזג האוויר הנוכחי, ואתם גם יכולים להכין נקניקייה מותססת, שזה מה שאני עשיתי. מלאו את המעיים, עצבו לצורת נקניקיות, ותלו לייבוש כ4-5 ימים, לא מעבר, ב14-20C. התוצאה כמובן שאיננה סלאמי, ולא ניתן לאכול אותה כסלאמי – אבל כן אפשר לבשל את הנקניקיות האלה.

אז איך מבשלים נקניקיות מותססות? בכל צורה בה תרצו. הן כמובן שיותר יבשות מנקניקיות טריות, והמרקם שלהן הוא משהו בין סלאמי לבשר טחון, והטעם, כצפוי, די מרוכז. החלטתי שאם כבר אז כבר – הוצאתי את התערובת מהמעיים וטיגנתי בחמאה יחד עם שום, בצל ירוק, שאריות סלאמי ואורניות מיובשות (וגם פטריות מיובאות מיובשות) שנשארו לי משנה שעברה. את המים שנשארו מהשריית הפטריות עיבדתי, יחד עם קצת חלב וקרם פרש (ופרמזן, איך אפשר בלי פרמזן), לתוך פולנטה, ולאחר מכן העברתי הכל לתבנית. וכך מעל הפולנטה הנחתי את תערובת הנקניקייה והפטריות המטוגנות, ושלחתי הכל לתנור ל20 דקות.

ולמה דווקא עם אורניות? כי אותן האורניות צמחו מאוד קרוב לעצי העוזרר מהם קטפתי את הפירות כשנה לאחר מכן. בכל מקרה, לאור ההצלחה המאוד רצינית של המנה הזאת נראה לי שנקניקיות מותססות יהפכו לתחביב החורף הזה, אולי מתישהו אכתוב על זה באופן יותר מפורט.

2017-10-20 16.46.07

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “סאוואין 2017 – לאכול עם המלכה מב

  1. פינגבק: נקניקיות מותססות חלק ב' – אל תקרא לי סלאמי | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s