אז ככה נראה קאמבק?

אני מודה, לא תכננתי לחזור לכאן. בין קורונה ב2020, עבודה, מעבר דירה, ו101 עניינים נוספים – באמת שלא תכננתי להחיות את הבלוג הזה. למעשה, הנחתי שהוא מיצה את עצמו – בניגוד ל2014 כאשר בלוג זה נפתח, היום אני כבר לא סטודנט בן 20 ומשהו שמשעמם לו ועם עודף זמן פנוי. בנוסף על כך, אני לא בעמדה להכין הרבה מהדברים שהייתי עושה בעבר: אני כבר לא חי במיקום גיאוגרפי שמאפשר לי להכין נקניקים באופן עונתי, ולהרבה דברים אחרים פשוט אין לי זמן. למעשה, מסעות השרקוטרי שלי כרגע מסתכמים בהכנת דגים ופירות ים משומרים לצד כרוב כבוש פעם בעונה (ואלכוהול אי אז שאני מוצא פירות מתאימים), וגם זה נוטה להישכח זמן רב במקרר. עם זאת, מאורעות החודשים האחרונים גרמו לי לתהות אם עלי לפתוח מחדש את הבלוג הזה.

זה לא סוד, בטח מהקריאה בפוסטים כאן, שהחיבור שלי למסורת ישראל סבא מזערי עד לא קיים. זה, בפני עצמו, לא באמת רלוונטי לדבר – אחרי הכל, מה שאני עושה בביתי הוא ענייני, נכון? אז זהו, שלא. עד כמה שאני חסר סובלנות לסיסמאות אקטיביסטיות, הפרטי נהפך פוליטי. היום, להיות חילוני מוצהר הפך להיות דבר פוליטי לחלוטין, ושאורח החיים החילוני בישראל נמצא תחת מתקפה. מתקפה כבדה אפילו – מה שהמדינה הזאת עוברת כרגע, זאת לא רפורמה משפטית אלא מהפיכה תיאוקרטית. צריך להיות שוטה כדי להאמין שהסיבה שהרוטמנים, הסמוטריצ'ים, הדרעים, הגפנים וכל שאר המזיקים ששכחתי רוצים את המהפיכה המשפטית כי הם מונעים מאיזה אידיאולוגיה פילוסופית זאת או אחרת. לא, הסיבה היחידה בגללה אותם האנשים הבזויים רוצים את המהפיכה המשפטית היא כדי לכונן כאן מדינת הלכה. אולי המפגינים בכיכר מסרבים להכיר בכך, אבל אני, תודה רבה, מכיר בכך שיש כאן מלחמת דת ומדינה, וכן, אני רוצה מדינה דמוקרטית. לא יהודית, דמוקרטית – חילונית, עם חוקה המפרידה דת ומדינה כמו במדינות כמו צרפת, ארה"ב, ועוד רבות וטובות. בניגוד לאחרים במדינה הזאת, אני יודע את ההיסטוריה – ושבית שני נחרב לא בגלל שנאת חינם, אלא בגלל שמטורפי ירושלים סירבו להצעת הכניעה של טיטוס, רגע לפני פריצת החומות.

וזאת, בדיוק זאת, הסיבה שהחלטתי להחיות את הבלוג הזה. אוהבים לדבר בימינו על הפגנות שמרתיעות את השלטון (אני פחות מאמין שלהפגנות יש השפעה, אבל שיהיה), אבל בעיני אזרחות פעילה נמדדת ביום יום, לא פעם בשבוע באיילון דרום. ולכן, החל מעתה, הריני מתחייב ונשבע, בשם כל האלים הקדומים של ארץ זאת, בעל, עשתרת, שחר, שלים, וענת, שמעתה כל מה שיעלה לכאן יהיה לא כשר. ולא רק לא כשר, אלא מתכונים שלא ניתן להכשיר, לא עכשיו ולא אי פעם. ולמה זה? כי הציבור הישראלי, בפרט החילוני, צריך בעיני להתחיל להחרים עסקים כשרים. ולמה? כי למקרה שמישהו שכח, כשרות היא אמירה פוליטית, ואחת מכוערת מאוד – כשרות היא אמירה לפיה לא יהודים נחותים, שהומואים ראויים לסקילה ושנשים מקומן במטבח. לי אמנם אין שליטה על כספי המיסים שלי, אבל כן יש לי שליטה על מי אני מפרנס – ואני לא אפרנס יותר עסקי מזון כשרים ככל יכולתי, ולא מעניין אותי אם מדובר ברבנות, צוהר, בד"צ, או כל קשקוש אחר. נאמנות לערכים נמדדת כאשר קשה לנו, לא כאשר אנחנו תולים אותם על הקיר – וכעת, מיותר לציין, אנחנו בשעת מבחן. בנוסף על כך בואו נזכור שעם כל הכבוד, רוב החילונים בתל אביב לא יהיו הנפגעים העיקריים מהמהפיכה התיאוקרטית שהממשלה הזאת מבשלת לנו – הנפגעים העיקריים יהיו מי שדת משה וישראל איננה חפצה ביקרם. אני, תודה רבה, מעדיף לפרנס אותם ולא את בטלני התורה למיניהם.

אז, אם כבר קמאבק, הבה נפתח אותו עם מתכון לא כשר שמתאים מאוד כארוחת ערב מהירה – טבעות קלמארי על סלט עגבניות פלפלים חריפים. בגדול הסלט הזה הוא וריאציה על סלט שאני מאוד אוהב, שבכללי מאוד מתאים לפירות ים (ולמעשה, וריאציה נוספת שלו שאני נוהג לאכול תדירות היא אותו הסלט, עם תוספת קוביות שרימפס חלוטים). בכל מקרה, טבעות הקלמארי במקרה זה מטוגנות במחבת (לא בטיגון עמוק) בעודן מצופות בתערובת הכוללת קמח, פפריקה – ודואה. אז ללא גינונים מיותרים, הרשו לי להציג את המתכון:

מרכיבים – לשתי מנות

500 גר' קלמארי (1), מחולקים לטבעות וראשים

לטיגון הקלמארי – גרידה ומיץ מ3 לימונים, מלח גס לפי הצורך (ראו במתכון), כוס וחצי קמח, 3 כפות תערובת דואה, כף פפריקה חריפה, 2 כפיות מלח דק, ושמן לטיגון

3-4 עגבניות

פלפל ירוק חריף, גדול

2 שיני שום

שתיים-שלוש כפות חומץ בלסמי מצומצם, ושתי כפות שמן זית

הכנה

מתחילים בהכנת הקלמארי – מעבירים את טבעות הקלמארי יחד עם גרידת ומיץ הלימון לקערה, ומערבבים היטב. לאחר 5 דקות, מוסיפים כוס מלח גס, מערבבים עם הידיים לכמה דקות, ושוטפים (שימו לב, המטרה כאן היא איננה להמליח את הקלמארי – רק לנקות אותם עם המלח). לאחר מכן, מניחים על מגבת נייר לייבוש לכמה דקות.

בינתיים, מכינים את הסלט – קוצצים את העגבניות, הפלפלים, והשום יחד, ומעבירים לקערה. מתבלים עם שמן זית ובלסמי (ומלח, לפי הטעם), ומעבירים למקרר עד שהקלמארי מוכנים.

כעת, מערבבים את הקמח והתבלינים, וזורקים פנימה את הקלמרי עד שהם מצופים בשכבה דקה. מטגנים בטיגון לא עמוק בחום בינוני-גבוה כ2-3 דקות על כל צד עד שהקלמרי זהובים, ומוציאים לנייר סופג. כעת, מניחים את הסלט במרכז הצלחת, מעליו את הקלמארי – ובתיאבון.

נ.ב.

במהלך ההיעדרות שלי שמתי לב שנשלחו אלי מספר בקשות לשיתוף פעולה – תראו, זה מחמיא לי, אבל אני נאלץ לוותר. תודה על כלל ההצעות, אך אינני מעוניין.

נ.ב.נ.ב.

אין לי מושג מה תהיה תדירות העדכונים כאן, לאחר שחזרתי. עמכם הסליחה וכו'.

נ.ב.נ.ב.

אה, ודבר אחרון – עד עתה הייתי יחסית ליברלי במדיניות התגובות כאן, אבל בהיעדרי נראה ששלל הלומי יהוה גילו את הבלוג הזה והחלו בהזדעזעויות התורניות. אמנם יש לי דברים יותר טובים לעשות מאשר להתעסק במחיקת תגובות מלפני השד יודע מתי, אבל לא אסבול תופעות כאלה בעתיד. הבלוג הזה הוא בלוג חילוני, ודת משה וישראל לא רצויה בו. בהתאם, תגובות מטיפות, בין אם לדת, קשקושי סטטוס קוו ופוליטיקה הקוראת לאפולוגטיקה דתית ימחקו כלאחר כבוד וללא שום אזהרה. גם ככה הלורד וולדמור- סליחה, יהוה, הולך ומתברר כמשחית הגדול ביותר של מדינת ישראל והציבוריות הישראלית, אז שלפחות פה לא תהיה לו נוכחות – לא בכשרות המתכונים, ובטח שלא במדיניות התגובות. מי שלא מתאים לו, ובכן, מוזמן לקרוא בלוג אחר.