הדג של סם

'Smeagol won't go, O no precious, not this time,' hissed Gollum. 'He's frightened,
and he's very tired, and this hobbit's not nice, not nice at all. Smeagol won't grub for
roots and carrotses and – taters. What's taters, precious, eh, what's taters?
'Po-ta-toes,' said Sam. 'The Gaffer's delight, and rare good ballast for an empty
belly. But you won't find any, so you needn't look. But be good Smeagol and fetch
me the herbs, and I'll think better of you. What's more, if you turn over a new leaf,
and keep it turned, I'll cook you some taters one of these days, I will: fried fish and
chips served by S. Gamgee. You couldn't say no to that.'
'Yes, yes we could. Spoiling nice fish, scorching it. Give me fish now, and keep
nassty chips!'
'Oh you're hopeless,' said Sam. 'Go to sleep!'

(LOTR: The Two Towers, Ch. 4: Of Herbs and Stewed Rabbit)

בשעה טובה ומוצלחת יצא הסרט האחרון על הארץ התיכונה, בדגש על המילה "אחרון". לשמחתי הרבה, אין אף תוכניות לעבד להרוס את הסילמריליון לסרט או כל דבר אחר בסגנון. כמו שאני מניח שהיה קל להבין, אני ממש, אבל ממש, לא מחבב את העיבודים של פיטר ג'קסון לטולקין. למה? מאחר ובעוד שהסרט הראשון של שר הטבעות היה טוב, השאר היו נפילה מסחררת. שכתוב העלילה בצורה פושעת, הכנסת דמויות מיותרות וטלנובלות למיניהן, ושאר ריקושטים מזעזעים. אבל כמו שאמרתי, לפחות בלריאנד עודנה בטוחה, וטורין, ברן, לות'יין, מייד'רוס, ופיאנור לעולם לא יופיעו על המסך בסרט עתיר אפקטים עד כדי בחילה, כך שלפחות אפשר להתנחם בזה. ואפשר גם להתנחם במשהו מעט יותר טוב מזה – פיש אנד צ'יפס בסגנון סמווייז גמג'י.

טוב, הפיש אנד צ'יפס האלה לא בסגנון טולקינאי (אם בכלל יש כזה דבר) אלא מבוססים על מתכון של ג'יימי אוליבר. עם זאת, בניגוד לג'יימי אוליבר, אני השתמשתי בדג לא בריטי בעליל – קוד שחור. התכנון המקורי שלי היה להשתמש בבקלה אטלנטי או האליבוט, אבל המוכר בחנות הדגים המליץ דווקא על קוד שחור. ההמלצה הזאת נראתה לי מעט תמוהה – הרי עם כל הכבוד, הדג הזה מגיע מצפון האוקיינוס השקט, ואיננו דג קלאסי לפיש אנד צ'יפס בלשון המעטה. עם זאת, יצא לי כבר לקרוא בעבר על הדג הזה וכמה הא בעל טעם מיוחד, ולא רציתי לפספס את ההזדמנות לבשל אותו. הרי עם כל הכבוד, מי יודע מתי תהיה לי הזדמנות נוספת שכזאת?

אם הסיבה להמלצה הנ"ל הייתה ניסיון להיפטר מהקוד השחור, אני בשמחה אסכים לעזור לחנות הדגים ההיא להיפטר מכל המלאי שברשותה. בלי להסס, אני מוכן לחתום על כך שמדובר באחד הדגים הלבנים היותר טובים שיצא לי לאכול. למה? מאחר והוא בעל בשר שמן, כלומר, הוא לא מתייבש מהר. אמנם בדיעבד אולי זה היה רעיון טוב להוריד את העור, אבל הבשר עצמו היה בעל טעם נהדר. תחשבו על טעם מעודן של בקלה עם מרקם של דג שמן, במובן הטוב של המילה. אמנם בריטי מסורתי זה לא, אבל אני בהחלט מוכן להתפשר על האותנטיות לטובת הדג הזה.

ואם כבר פוסט בניחוח טולקינאי – רגע לפני שעוברים למתכון, הרי לכם חידה. מה הקשר בין הנושא של הסימפוניה הבאה לכתביו של טולקין? בין העונים נכונה יוגרל סילמריל*.

*איסוף הסילמריל, בין אם מהאדמה, השמיים, או הים, יתבצע באופן עצמאי על ידי הזוכה.

מרכיבים – פיש אנד צ'יפס (מבוסס על המתכון הזה):

400 גר' פילה דג לבן, עם או בלי העור (תלוי בהעדפה שלכם), חתוך לרצועות

225 גר' קמח

285 מ"ל בירה לבנה

10 גר' אבקת אפייה

2 תפוחי אדמה גדולים, חתוכים לרצועות

מלח, פלפל

שמן לטיגון עמוק

הכנה

מבשלים את רצועות תפוחי האדמה עד שהן מתרככות. בינתיים, מכינים את הבלילה.טורפים יחד את הקמח, הבירה, אבקת האפייה, המלח, והפלפל עד שמתקבלת תערובת אחידה שנדבקת אל הדג.

טובלים היטב את חתיכות הדג בבלילה, ומטגנים בטיגון עמוק כ3-4 דקות, עד שהדג מזהיב. מוציאים מהשמן ומניחים על מטלית נייר לספיגת השמן.

לאחר מכן, מסננים את רצועות תפוחי האדמה המבושלים מהמים, ומייבשים אותן. מטגנים בשמן עמוק עד שהצ'יפסים מזהיבים. מסננים מהשמן ומגישים יחד עם הדג.