סאוואין 2019 – אל המערב

לפני שנים רבות, שהעולם עוד היה צעיר, חי באירלנד נער בשם אושין (Oisin). אושין היה בנם של פין בנו של קול (Fionn mac Cumhaill) וראש המשמר המלכותי, ושל שייב (Sadhbh), אחת מנסיכות עולם הפיות – מסופר שפין פגש את שייב בעודו צד ביערות, כאשר הופיעה מולו צבייה אשר השתנתה מהר לאישה – הם התחתנו, אך זמן קצר לאחר מכן היא נטשה אותו וחזרה אל בני עמה, ולאחר שבע שנים של חיפושים פין מצא את בנו – אך לשייב לא היה זכר. עם הזמן וככל שהתבגר אושין למד מאביו את תורת המלחמה ונעשה לוחם עז וגיבור מפורסם, אפילו יותר מאביו.

יום אחד לפנות ערב, אושין ולוחמיו סיירו ביער הקרוב לחוף המערבי של אי האזמרגד, כאשר הם שמעו קול שירה ממעבה היער. השירה הייתה כה יפה וכה מהפנטת שאושין החל לרוץ בטירוף לעבר כיוונה, עד שהגיע לקרחת יער – ובקרחת היער הופיעה מולו האישה היפה ביותר שאי פעם ראה, רכובה על סוס לבן: היא הייתה בעלת שיער שצבעו כצבע החמה, עיניים ירוקות-חומות, ולבשה עליה גלימה בוהקת המחזירה את אור הכוכבים. היא עטתה על עצמה תכשיטים רבים, שכולם בהקו באור מוזר ומהפנט, כאילו נוצקו מאור הירח עצמו. "שלום לך, אני מחפשת את אושין, בנם של פין ושייב" היא אמרה לו, ואושין המהופנט לא הצליח להוציא מילה. "אתה הולך לבהות בי, או שאתה גם יודע לדבר?"

באותו הזמן בערך הגיעו לוחמיו של אושין ומצאו אותו, בוהה באותה אישה יפה ומוזרה; "אני היא ניב (Niamh), בתו של מלך טיר נא נ-אוג, (Tir na nOg), ממלכת הפיות אשר במערב. האם תוכלו לעזור לי למצוא אותו? באתי לארצות אלו בכדי למצוא אותו ולהתחתן איתו, ולהביאו חזרה איתי אל המערב".

"אני הוא" אמר אושין. "יפה, אז האם תסכים לחצות את הים עימי? ארצי במערב ארץ מבורכת היא, אין בה חולי, צער או מוות, ותחיה בה עימי לנצח". אושין היסס – מצד אחד הוא מאוד רצה לחצות עימה את הים, אבל מצד שני הוא לא רצה לנטוש את אביו המזדקן ומשפחתו. "עלי לשאול את אבי" אמר, וניב הסכימה, וכך הם הגיעו להיכלו של פין. פין, אשר ראה את הקונפליקט בעיניו של בנו, אמר לזוג שהוא מברך את נישואיהם – והבין שהוא כנראה לא יראה עוד את בנו לעולם. וכך אושין נפרד מאביו ועלה על סוסה של ניב, הבטיח לאביו שהם יפגשו שוב יום אחד, ויחד הם חצו את הים מערבה, אל טיר נא נ-אוג, ארצם המבורכת של בני המערב.

שנים מספר חי אושין במערב המבורך, ואף נולדו לו ולניב מספר ילדים, ועם זאת הגעגוע לאביו ולחבריו אשר מעבר לים תמיד הציק לו. בהתחלה הוא לא חשב על כך הרבה, אך לאחר הולדת בנו השלישי הוא כבר לא היה מסוגל להתגבר על געגועיו, ורק חשב כיצד אביו יושב גלמוד במזרח, בעוד הוא אושין במעמקי המערב. וכך יום אחד הוא פנה אל ניב, והציע לה שיחצו את הים, לבקר את אביו. "אני חוששת שזה בלתי אפשרי" אמרה ניב בעצב, "בארץ זאת אנו נמצאים מעבר לים ומעבר לזמן, אך לא זה המצב בארצות המזרח". אושין עם זאת לא הבין את הרמז, והתעקש – "אני חייב לבקר את אבי, פעם אחרונה לפני שהוא מת". לבסוף ניב נעתרה לבקשותיו של אושין, וקראה לסוסה הלבן – "רכב עליו מערבה, אך מה שלא יהיה, אל תדרוך על אדמת הארץ – אם תעשה זאת, לא תוכל לחזור אלי". אושין הבטיח זאת, עלה על הסוס, ורכב מזרחה, מעבר לים.

אושין הגיע אל אירלנד בלילה, ומיד רכב אל ביתו של אביו – אך במקום אש ומשתה, הוא מצא רק חורבה ישנה, לא יותר מתל אבנים מכוסה טחב וקיסוס, ומוקף ביער פראי; ניכר היה שאף אחד לא גר שם הרבה זמן. אושין חיפש כל הלילה אחר משהו מוכר, ולא מצא דבר – הארץ שינתה פניה. לבסוף הוא מצא חבורת אנשים על הדרך, גלוחי ראש, לבושים בבגדים חומים ונושאים עימם צלב עץ גדול . "שלום לכם", אמר, "אני מחפש את פין בנו של קול, האם אתם יודעים היכן הוא, או לוחמיו?"

"אנחנו לא מכירים אף אדם בשם הזה" אמר אחד מאנשי החבורה. "באמת? ישנה החורבה שם בתוך היער, הוא גר בה" אמר אושין. "לא, מצטער, אמרו לי שזה איזה בית שדים. אף אחד לא היה שם כמה מאות שנים" אמר אותו הצעיר. "זה לא בית שדים!" אמר אושין בכעס, "אני הבן של פין, ובאתי לבקר את אבא שלי. אימי היא שייב, בת העם הנסתר, אבי הוא פין בן קול, ואשתי היא ניב, נסיכת הארץ שמעבר לים!"

האנשים החליפו מבטים ביניהם, ואז יצא אדם מבוגר מהחבורה וניגש את אושין. "אני לא יודע עד כמה זה נכון, אבל מספרים שלפני מאות שנים, לפני שפטריק הקדוש הגיע לאי זה, חי שם לוחם מפורסם. הבן שלו התחתן עם שדה, ונעלם. מספרים שהוא נפטר כמה שנים לאחר מכן". ליבו של אושין שקע, והוא לא טרח לענות לעלבון הזה כנגד אהובתו; אם כך, כנראה באמת שלא נשאר לי מה לחפש כאן, חשב, והחל לרכוב מערבה. עם זאת, רגע לפני שסוסו זינק אל הים, מעבר לחוף המערבי של אירלנד, הוא ראה מספר אנשים מנסים להזיז סלע. טוב נו, לפחות אבצע מעשה טוב אחרון לפני שאני חוזר הבייתה, חשב אושין, וירד מסוסו. אך ברגע בו רגליו נגעו באדמה אושין הזדקן במאות שנים, ואיבד את ראייתו. הסוס הקסום נעלם, ואושין נהפך ללא יותר מאדם זקן ועיוור הנודד לאורך חופה המערבי של אירלנד בעודו שר קינות ומספר לכל מי שמוכן לשמוע את סיפורי הגבורה של אביו ואת האגדות על הארצות הקסומות אשר במערב, שלא ישכחו.

הארץ המבורכת במערב, בה אין חולי ואין מוות, היא רעיון המופיע בלא מעט מיתולוגיות, עוד מימים ימימה. היוונים והרומאים דיברו על "האיים המבורכים" שהיוו מין חיים לאחר המוות – אבל רק הראויים ביותר מבין המתים הורשו להכנס אליהם. השבטים בבריטניה דיברו על אבלון, ארץ התפוחים הקסומים אשר במערב, ושאר ארצות פיות נסתרות מעבר לים, וכפי שהאגדה המופיעה למעלה ממחישה – גם השבטים אשר חיו באירלנד. מה המקור לאגדות האלה? חלק יטענו שאיים כמו האיים הקנריים או איי מדירה הם המקור לאגדה, או אולי אפילו איים כגון Rockall, אך בין אם זה נכון או לא בלתי אפשרי לדעת. תהיה האמת אשר תהיה, אנחנו נשארנו עם קורפוס אגדות המדבר על הארצות הקסומות אשר במערב אשר חיים בהן אלים, גיבורים, פיות, וכל מה שביניהם (וסביר להניח שגם הקדמונים לא ממש ידעו להבדיל בין הפיות, האלים, והגיבורים – כפי שממחישה האגדה למעלה).

ומכל הסיפורים, נדמה שדווקא האירים השאירו לנו הכי הרבה אגדות על הארצות שבמערב, גם אם אין בהן עודף חוקיות פנימית – למשל, טיר נא נ-אוג המתוארת למעלה היא גם ארץ הפיות אך גם סוג של "העולם הבא". אפשר להפליג אליה על ספינה, ואפשר גם להגיע אליה על גבו של סוס פיות, וכן הלאה – באגדות אחרות, ניתן להיכנס לארץ הפיות גם דרך תילי אדמה תת קרקעיים, וגם שם – אפילו אם אותו המקום איננו טיר נא נ-אוג – הזמן זורם בקצב שונה. בנוסף, לא ברור אם זה היה העולם התחתון היחידי (באגדות אחרות מתוארים איים מכושפים נוספים השוכנים מערבית לאירלנד, אחד מהם בשם "היי-ברזיל" – וכן, זאת אחת הסיבות בגללן הפורטוגזים בחרו את השם הנ"ל), משכנן של הפיות, של האלים, חלק מהפיות, וכן הלאה – למשל, במיתולוגיה האירית מסופר שהאלים מבין הפיות, בניה של דאנו, הגיעו לאירלנד בספינות מארצות בצפון ומיד נלחמו בשדים אשר נקראו "פומוריים". מצד שני, מתואר שאותן הפיות, בניה של דאנו, הן צאצאיות של מהגרים קודמים לאירלנד שהפליגו מערבה (או צפונה), אבל גם הפומוריים מתוארים לעיתים כסוג של "פיות", ומה גם שההגדרה ל"פיות" איננה ברורה – חלקן הן בבירור האלים האיריים (או גרסא אירית לאלים קלטיים), אבל אחרות הן פשוט יצורים קסומים, כמו בני אדם בני אלמוות ובעלי כוחות מיוחדים המסוגלים להשפיע על הטבע, לכשף את המציאות בקולם, להתרבות עם בני האדם ולחיות בינם, ולהשרות אווירת שלווה על הנוכחים. או במילים אחרות – האלים כולם בני שבט הפיות, אבל לא כל הפיות נספרו בין האלים, והגבול בין בני האדם לפיות גם לעיתים קרובות לא ברור כלל וכלל.

ואגב, אם לחלקכם כל הסיפורים האלה מזכירים את טולקין, זה לא במקרה – חלקים מהסילמריליון (בפרט אלו העוסקים בנולדור והגעתם לארץ התיכונה) נכתבו בהשראת האגדות האיריות. גם העלפים של טולקין, למרות הכינוי הגרמאני, הרבה יותר מזכירים את הפיות האיריות מאשר את העלפים הגרמאניים. היום, כידוע, הוא ה27.10 – בערב שישי, ה31.10, יהיה ליל סאוואין (Samhain) – אם להאמין לאירים העתיקים, בלילה זה השערים בין העולמות השונים מתערערים והפיות (וגם המתים) מטיילות בעולמנו עד הבוקר אז הן חוזרות לעולמן, יהיה אשר יהיה, בין אם במערב או תחת תל אבנים. באותו הזמן, אנשים היו מתחפשים ומשאירים מנחות לפיות ולמתים, בין אם מטעמי ידידות, פחד, או כל סיבה אחרת. אז מה אפשר להכין למען הפיות בסאוואין?

פאי דייגים, המתכון למטה.

ובכן, אחרי שטיילתי באי אילו מהחלקים המערביים של אירלנד וסקוטלנד, אני פשוט הייתי מבשל את המאכלים שמזכירים לי את הטיולים האלה. ואיזה מאכלים עושים זאת? בגדול, נקניקיות דם, דגים, ופירות ים (וקצת מוצרי חלב). יסלחו לי הבריטים והאירים מבין קוראיי, אבל הדבר היחידי שבארצות אלה יודעים לעשות עם בשר זה להרוס אותו (וזה באמת מרשים, כמה הם מצליחים להרוס בשר בקר, כבש, וחזיר כזה איכותי) – ועל כן שאני שם אני דואג לחיות על דיאטה של דגים ופירות ים, מקסימום בייקון ונקניקיית דם לארוחת בוקר, ואולי איזה האגיס תועה פה ושם (טוב, האמת שאני לא הוגן כי האגיס זה דבר נפלא. זה קישקע, בגדול, לתוהים ולתוהות). ובאמת, את פירות הים והדגים הכי טובים שאי פעם אכלתי, אכלתי באירלנד וסקוטלנד – דגים לבנים מעולים (איך אומרים Haddock וPollock בעברית?), פירות ים מדהימים (סקאלופים לא מבושלים… מעדן, לא קרוב לחיקוי העלוב שאפשר להשיג בארץ), ודגים מעושנים שאני חושב שיגרמו לכל אדם להזיל ריר. אז הרי כמה מתכונים משלי לפירות ים "בניחוח המערב", שלפחות עבורי, מזכירים את מערב אירלנד וסקוטלנד.

אז, הבה נתחיל –

המנה הראשונה בפוסט זה היא מתכון לקלמרי צרוב בהרבה חמאה, על מצע נקניקיית דם, כרוב, ותפוחים. כל הטוב הזה מבושל בהרבה חמאה ומעט יין דבש שאני מכין מתפוחי בר, עוזרר, רוואן, ופירות ורדים – שלושת הפירות הראשונים, לתוהים, ממש מגיעים מעצים המזוהים עם הפיות. בזמן שהביצוע והמתכון כאן הוא שלי, הרעיון של לשלב פירות ים עם נקניקיית דם איננו מקורי – למעשה, אני זוכר שאכלתי (אני חושב שבאיי שטלנד) סקאלופ צרוב שהוגש על פרוסת נקניקיית דם. אני לא יודע למה, אבל נקניקיות דם עובדות יפה מאוד עם פירות ים – אבל מצד שני, הן גם מסתדרות יפה עם כרוב ותפוחים, וככה נולד המתכון הזה.

התכנון המקורי, מיותר לציין, כלל שימוש בסקאלופ, אבל איכות הסקאלופ שאפשר להשיג בישראל איננה גבוהה – ולמתכון זה, המסתמך על הטעם הטבעי של חומרי הגלם, משתמשים בפירות ים באיכות הגבוהה ביותר או שמכינים משהו אחר לאכול, וביום בו קניתי את המרכיבים האופציה הכי סבירה הייתה קלמרי – טוב נו, גם הולך. מיותר לציין שהמתכון הזה יעבוד גם עם שרימפס (טריים בלבד! שום קפואים או בשקית עם תוספת מים, קרח, ואלוהימה יודעת מה עוד), לובסטר טרי, ועוד כל מני שרצים ימיים (וכמובן שסקאלופ גם יתאים כאן).

שימו לב – המתכון הזה דורש חמאה, והרבה ממנה. בשום פנים ואופן אל תנסו להחליף אותה בשומן או שמן אחר, היא הכרחית להצלחת המנה כאן. וכן, אני יודע, זאת מנה כבדה מאוד – למרות התמונה המופיעה למעלה, אני הייתי ממליץ לחלק זאת כקלמרי אחד לאדם כמנה ראשונה, מאחר וזה באמת הרבה.

מרכיבים – ל3 מנות

3 גופי קלמרי, נקיים ושטופים

2 פרוסות נקניקיית דם

תפוח ירוק אחד לא קלוף, חתוך לקוביות

בצל קטן, קצוץ גס או לרצועות

כוס וחצי כרוב סגול, חתוך לרצועות

חמאה לטיגון, לפי הצורך

250 מ"ל יין דבש מתוק*

מלח, פלפל – לפי הטעם

*סורי חברים, זה קריטי כאן, אין תחליף לזה.

הכנה

מחממים את החמאה במחבת על חום גבוה, עד שהיא נהפכת חומה, ומוסיפים את נקניקיית הדם – מטגנים כ2 דקות על כל צד, ומוציאים לצלחת נפרדת. כעת, מכניסים פנימה, לאותה המחבת, את הבצל. מטגנים בחום בינוני (אל תפחדו להוסיף חמאה אם צריך) כ2-3 דקות, ומוסיפים את הכרוב ומערבבים היטב כ2 דקות נוספות. לאחר מכן, מוסיפים את התפוח, מערבבים היטב עד שכל קוביות התפוח ספגו מעט מהחמאה. כעת, קוצצים את נקניקיית הדם וזורקים חזרה לתוך המחבת, ומערבבים היטב כ2 דקות נוספות. טועמים, מוסיפים מלח ופלפל במקרה הצורך, מוסיפים את יין הדבש ומביאים לרתיחה. מבשלים על אש בינונית תוך כדי ערבוב פה ושם עד שהנוזל מתאדה.

בינתיים, מחממים מחבת פסים וממיסים עליה חמאה. חורצים כ2 חריצים באחד הצדדים של גוף הקלמרי, וכאשר החמאה בצבע קרמל צורבים בחום גבוה את הקלמרי על מחבת הפסים, כ3 דקות מכל צד עד שהם משחימים קלות (מומלץ לפזר מעט, אבל ממש מעט, מלח גס על הקלמרי בעת הצריבה) – וזהו. כעת, מניחים את תערובת נקניקיית הדם, הכרוב, הבצל והתפוחים על צלחות, ומעליה את הקלמרי. מגישים מיד.

המתכון הבא הוא לפאי דייגים – משודרג במקצת. פאי דייגים, למי שלא מכיר, או התשובה של הדייגים לפאי הרועים. במילים אחרות, במקום שהפירה יכסה תערובת בשר טחון כלשהי, הוא מכסה דגים (מעושנים וטריים), פירות ים (לרוב שרימפס, אבל גם יצא לי לטעום גרסא עם מולים), ושאר דברים טובים. ועדיין, That being said, מה שאני הכנתי איננו פאי דייגים מסורתי בשום צורה, אלא וריאציה שלי. בגדול, מה שעשיתי היה לזרוק את השרימפס החוצה ולהוסיף לא מעט ירקות שלדעתי הולכים טוב בגרסא הזאת. אה, ועשיתי עוד שינוי קטן – שיפצתי מעט את הפירה והוספתי לו סרטנים (וכמובן שלא וויתרתי על החמאה). למה עשיתי את זה? בעיקר כי אני יכול, וכי כבר הרבה זמן לא בישלתי סרטנים.

טוב, האמת שהרעיונות כאן הם לא לחלוטין שלי – יצא לי לאכול פאי דייגים מספיק בטיולי באירלנד וסקוטלנד, והמקום בו אכלתי את הפאי הטוב מכולם היה באיזה פאב על האי קלייר במערב אירלנד (שגם הגיש את הפיש אנד צ'יפס הטובים ביותר שאי פעם אכלתי). הפאי הזה לא היה בטון יצוק כמו חבריו, וששאלתי את בעלת המקום מה היא עושה, היא הסבירה שהיא מעדיפה לוותר על הצ'דר שלעיתים קרובות מדי, כפי שכתבתי קודם, רק מכביד על הכל. בנוסף, מאוד אהבתי את התוספות של המולים במנה (במקום השרימפס), ושל הדג המעושן – עם זאת, לי אין גישה למולים שפויים, ולכן החלטתי לוותר על פירות הים במלית עצמה, ולעשות זאת רק עם דגים.

אז הרי המתכון –

מרכיבים – 

700 גר' פילה סלמון, ללא העור, חתוך לקוביות

כל הבשר ממקרל מעושן אחד

צרור תרד/מנגולד/עלים אחרים לבישול, קצוץ גס

צרור שעועית ירוקה – טרייה

6 סרטנים גדולים, לא מבושלים*

4 שיני שום, קצוצות

2 כרישות בינוניות, חתוכות לטבעות

בצל בינוני, קצוץ גס

6 תפו"א גדולים, 2 ראשי קולורבי גדולים, ו2 גזרים לבנים, קלופים וחתוכים לקוביות**

200 מ"ל וויסקי מעושן כבד***

חמאה – לפי הצורך, חומץ תפוחים – לפי הטעם, קמח – לפי הצורך

תבלינים – מוסקט מגורר, פלפל לבן, מלח – לפי הטעם

*כן, סרטנים טריים בתוך השריון, לובסטר, וכן הלאה. אנא, אל תשתמשו בבשר סרטנים מקופסא, אנו צריכים את הסרטנים בשריון להכנת ציר. ולא, זה לא יעבוד עם סרטנים קפואים מהסופר שמגיעים מבושלים, עם תוספת מים, ולכו תדעו מה עוד.

**או כל שורש אחר שמוצא חן בעיניכם – בדיעבד, אני הייתי דוחף גם שורש סלרי, למשל.

***מעושן כבד, ועדיף סקוטי או אירי, לא בורבון וחבריו.

הכנה

מאדים/מבשלים במים את השורשים עד שהם מתרככים. מניחים בצד.

מניחים את הסרטנים בסיר גדול מספיק, ומכסים במים. מביאים לרתיחה, ומבשלים, ללא כיסוי, כ4-5 דקות וזהו. מוציאים את הסרטנים לצלחת ומצננים, ומביאים את הציר לרתיחה. מצמצמים עד שנותרים כחצי ליטר לכל היותר – בין לבין, זורקים את צרור השעועית לתוך הציר ומבשלים כ5 דקות בציר המצטמצם, ומוציאים לכלי נפרד. מצננים.

כעת, ממיסים חמאה בסיר שטוח, וזורקים פנימה את הבצל, השום, והכרישה. מבשלים בחום גבוה ותוך כדי ערבוב כ2-3 דקות, ולאחר מכן זורקים פנימה את התרד והשעועית. מערבבים היטב עד שהתרד מגיר את נוזליו, ומצמצמים לחלוטין. לאחר מכן מוסיפים עוד קצת חמאה במקרה הצורך, ואחריה את הדגים הקצוצים והתבלינים. מבשלים בחום גבוה ומצמצמים את הנוזלים היטב.

לאחר מכן מוסיפים את הוויסקי ואת הציר, מערבבים היטב, ומצמצמים עד שהנוזל כמעט והתאדה – בוזקים קמח ומערבבים עד שהתבשיל מסמיך מעט (אל תסמיכו אותו ממש, אל תשכחו שזה אח"כ גם הולך אל התנור), וזהו. הניחו בצד.

כעת, מוציאים את בשר הסרטנים ומוסיפים, יחד עם חתיכה נדיבה של חמאה, אל השורשים המאודים. מוסיפים מעט מהתבלינים וטוחנים היטב עד לקבלת פירה חלק. כעת, מעבירים את תערובת הדגים והירקות לתבנית משומנת במעט חמאה, ומעליה משטחים את הפירה. כעת, הניחו את התבנית ללילה במקרר, ללא כיסוי, ולמחרת פזרו מעל הפירה מעט חמאה, ולאחר מכן אפו אותה ב200C לארבעים-חמישים דקות או עד שהפירה מזהיב מעט – וזהו. תנו לפאי מספר דקות להצטנן, וקדימה.

המתכון הבא הוא לפודינג לחם וג'ין. כן, אני יודע, זה נשמע נדוש, אבל שימו לב שב"ג'ין" אני לא מתכוון לסתם ג'ין מצוי אלא לג'ין הכולל קצת יותר מגרגרי ערער. התחלתי לבשל עוגות עם ג'ין לאחר ששמתי לב שבלחם בננה ג'ין עדיף על רום – ומאז אני ממשיך לאפות עם ג'ין עשבים. בכל מקרה, המתכון הבא בגדול נצמד למתכון פודינג הלחם וחמאה של הBBC (מינוס השמנת), מעבר לכך שאני הוספתי לו ג'ין. מבחינת הלחם, השתמשתי בחלה מתוקה שקניתי במיוחד עבור זה, ופרסתי אותה יחסית עבה – אני מניח שמי מכם שמעוניין בכך יכול לבשל זאת עם לחם לבן רגיל ללא הקשה, אבל לדעתי בכל הקשור לפודינג לחם, חלה נותנת תוצאה עדיפה (ואני ממש לא מוריד ממנה את הקרום). בהרבה.

מרכיבים – 

חלה מתוקה אחת, פרוסה גס

חמאה – לפי הצורך

400 מ"ל חלב מלא

50 מ"ל ג'ין עשבים

2 ביצים

כף קינמון, כפית ציפורן

30 גר' סוכר לבן

כוס צימוקים

הכנה

משמנים תבנית גדולה מספיק בחמאה, ולאחר מכן מורחים בנדיבות את פרוסות החלה בחמאה מצד אחד. מפזרים מחצית מפרוסות החלה, עם הצד המרוח בחמאה כלפי מעלה, על תחתית התבנית באופן צפוף ככל הניתן, ומפזרים מעליהן את הצימוקים. מעל, מניחים את שאר פרוסות החלה, שוב, עם הצד המרוח בחמאה כלפי מעלה.

כעת, טורפים את כל שאר המרכיבים, ויוצקים מעל לפרוסות החלה. מחכים כ2 דקות, ולוחצים את פרוסות החלה היטב כלפי מטה, כך שהן יספגו בבלילה. נותנים לתבנית לנוח כעשר דקות נוספות, ולאחר מכן אופים ב180C לחצי שעה או עד שפודינג הלחם מזהיב קלות. מוציאים, מצננים כשעה לפחות, ומגישים.

הצוקים אשר צופים מערבה – ארכיפלגו St. Kilda.

מחשבה אחת על “סאוואין 2019 – אל המערב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s