ט"ו בשבט – מרק טרחאנה לכבוד בעל צפון

לפני שנים רבות שהעולם עוד היה צעיר, אל עליון, אבי האלים, כינס את כל צאצאיו בארמונו ואמר להם שהוא מעוניין לבחור מלך מביניהם. באותו הזמן עוד לא היה גשם ולא היה שלג, ואל רצה שיהיה סדר בבריאתו, שהחיים יוכלו לצמוח ולדעוך במסלול אליו הם נועדו. ומבין כל ילדיו, אל בחר בנסיך ים-נהר, שר האוקיינוס והימים, אשר איים להציף את העולם ולהשמיד את יצירתו של אל אם לא יבחר כראש האלים. בחירתו של אל ממש לא הייתה מקובלת על כלל הנוכחים, וחלקם, בהובלתו של בעל צפון ("אדון הצפון" בתרגום ישיר), אל הסערה, עזבו את היכלותיו של אל במחאה.

זמן מה לאחר מכן, בסוף תשרי או בתחילת חשוון, בעל ערך בהיכלו משתה גדול אליו הוזמנו כל האלים, למעט ים. ובאמצע המשתה התפרצו שליחיו של ים אל ארמונו של הבעל, ודרשו ממנו שייכנע לים-נהר, ויכיר בו מלך האלים. כל האלים הרכינו את ראשם, אך בעל צפון נותר עומד, ובאותו הרגע קרא לים-נהר, ותבע ממנו להילחם. וכך השניים נלחמו, עד שים-נהר הובס. שטפונות הכו בארץ, הים סער ואיים להציף את העולם ונדמה שמבול יטביע את הארץ, אך צבא השמים בהנהגתו של בעל הכריע לבסוף את ים-נהר, והוכרז כראשון בין האלים. ועם תבוסתו של ים-נהר וכניעתו לבעל השמיים התבהרו, והמבול אשר ים-נהר המיט על האדמה נפסק. השטפונות נספגו באדמה והתחלפו בגשמי ברכה שהופיעו לצד קרני השמש, הזרעים הראשונים נבטו ובעלי החיים ניזונו מהם וחיו לראשונה.

וכעת בעל צפון, כראש האלים, החליט שעליו לבנות לעצמו ארמון. לאחר שקיבל את אישורו של אל הוא קרא לכושר, שר הבנאים ובעלי המלאכה, וביקש ממנו שיבנה למענו היכל על פסגת הר החרמון. בתחילה כותר הציע לבעל לקבע חלון ענק בארמונו, אך בעל סירב לכך, והארמון אכן נבנה ללא חלון. אך לאחר מכן, כאשר בעל ראה שהגשם לא יורד, הוא ביקש מכותר לקבוע חלון בארמונו – ודרך חלון זה בעל שילח בשמים ברקים, רעמים, וענני סופה, והשלג כיסה את ההר.

לרגל חנוכת ארמונו בעל החליט לערוך משתה, וקרא לכל האלים, למעט מוות, אל הדעיכה. ולמה זאת? לאחר ניצחונו על ים-נהר בעל החליט שהוא שר העולם והחליט שאין זה יאה שמוות איננו מכיר בו כאדונו, ועל כך החליט להתייחס אליו בזלזול. מוות המשועשע החליט שיש לנסות לתת לבעל דרך מילוט לפני המלחמה ביניהם, ועל כן הוא שלח שליחים לארמון הבעל ודרש ממנו את המס אשר על בעל לשלם לו. בעל סירב, וענה שהוא לא רואה שום סיבה למה הוא, ראש האלים, צריך להתרפס בפני מוות, ושאם כבר זה צריך להיות הפוך. בעל לא הסתפק בכך – הוא אף שלח כמה ממשרתיו לרדוף את מוות לעולם התחתון, עולם אשר מעתה והלאה נמצא בשליטתו – "אם הוא כל כך חושק להיות על כס המלוכה, שיסתפק עולם התחתון כממלכתו" אמר, ומזג לעצמו כוס יין.

וכך מוות, מושפל, החליט ללמד את בעל לקח. הוא הזמין את בעל לעולם התחתון, להרוות את צמאונו בגשמיו. בעל ידע שישנה כאן סכנה, אך זה היה מאוחר מדי – כשר האלים, עליו היה לרדת אל השאול. וכך מוות פתח את פיו, ובעל נכנס לתוכו כמלקוש וכאשר נסגרו המלתעות בעל מת, והאלים כולם התאבלו על לכתו. עשתורת (או עשתרת, אם לדייק בשם), אלת המין והפריון, לבשה שחורים, אל עליון התאבל, וענת, אלת המלחמה, הייתה אובדת עצות.

עם הזמן מותו של הבעל החל להראות את אותותיו – בתחילה בחודשי ניסן ואייר האדמה עוד הייתה רטובה מהגשמים הרבים, והצמחייה עוד גדלה ובעלי החיים המשיכו והתרבו. אך ככל שהשבועות עברו הצמחייה החלה להצהיב והצמחים החלו לקמול, בורות המים החלו להצטמצם ובעלי החיים נאלצו להסתדר עם פחות משאבים – ועם הזמן החום החל לצרוב את האדמה ורעב שרר בארץ. וכל הזמן הזה מוות טייל על מרכבתו בשדות וביערות בעודו מצביע עם שרביטו לעבר החי והצומח ומשביע את רעבונו בהם – וככל שאכל יותר כך רעבונו רק התעצם, כי השאול הוא כבור ללא תחתית. ואז לילה אחד, אל המיואש, אשר חשש שבריאתו תיהרס עוד לפני שהחלה, חלם על כך שהבעל חי. למחרת הוא ניגש לענת, מאהבתו של בעל, וביקש ממנה לחפש את מוות ולחלץ את בעל מהשאול.

זמן רב ענת נדדה בארץ וחיפשה את מוות. זמן רב היא חיפשה ועברה בארץ, ובכל מקום בו עברה האדמה רוותה דם ממלחמות ומאבקים. וכך ענת המשיכה לחפש עד אשר בסוף חודש אב היא מצאה את מוות מטייל בעמק יזרעאל, למרגלות הר תבור, וקראה אותו לקרב. ימים רבים הם נלחמו, ובסופו של דבר חרבה של ענת פילחה את בטנו של מוות. לאחר מכן ענת קצצה את גופתו של מוות ופיזרה אותה בשדות, ואז חזרה אל היכלותיו של אל. כמספר שעות לאחר מכן רעם נשמע, ענני סערה החלו להתקדר מעל פסגת החרמון, ומשם התפשטו לכל העולם. בעל קם לתחייה ואיתו הסתיו והחורף, וכל צבא השמיים. אך גם מוות וגם ים חזרו לחיים – ומאז כל שנה הם נלחמים זה בזה. בסתיו בעל מביס את ים-נהר וחוזר לארמונו למשול עד האביב, אשר בסופו הוא נבלע על ידי מוות. אך כל שנה בסתיו ענת שוחטת את מוות ומחלצת את בעל מהעולם התחתון, וחוזר חלילה עד לקץ הימים.

20171224_144554

בצק טרחאנה, לאחר ההתססה, רגע לפני תחילת הייבוש.

מכל האלים של כנען הקדומה, בעל אולי היה האויב הגדול ביותר של יהוה. לאור המיתוס האוגריתי המופיע למעלה (ויסלחו לי כולם על החירויות הספרותיות שלקחתי בסיפורו – הר החרמון והר תבור, בזמנים היסטוריים, אכן היו מקודשים לבעל הדד – גם אם במיתוס האוגריתי משכנו של בעל נמצא בטורקיה המודרנית), ניתן בקלות גם להבין זאת – בהתחשב בכך שרוב תושבי יהודה וישראל הקדומות היו חקלאים אפשר בהחלט להבין למה אלוהות המביאה את הגשם בחורף מהווה אובייקט פולחני כה מרכזי וחשוב (וכהערת אגב, בעל הדד תואר כשור, ושוורים היו החיה אשר ייצגה אותו – מה שנותן משמעות שונה למיתוס עגל הזהב).

בכדי להמחיש זאת באופן קצת יותר מפורט, מבחינת האדם הפשוט מיהודה או ישראל יהוה, אל המלחמה, אולי כרת ברית עם השבט, אבל הוא אל לא מוחשי ונחבא אל הכלים, והוא מתגלה רק כאשר העם יוצא למלחמה בשבטים השכנים. בנוסף לכך כוהניו טוענים שהוא נשגב מכל אדם, הוא אוסר על פולחן חופשי לו ודורש שהוא יתבצע אך ורק במקדש בירושלים, הוא אל דרומי וזר לחקלאי יהודה וישראל, והוא כופה מצוות אשר חלקן די מסובכות לקיום עבור כלל האוכלוסייה – וכאילו בכדי להוסיף חטא על פשע אין גם שום היגיון ברור מאחוריהן (בעיני האיכר, יש לציין – בעיני הכוהן או המלך דווקא יש בהן לא מעט היגיון כי הן נותנות לו כוח – כאמור, אל אחד, עם אחד, מלך אחד, כוהן גדול אחד, וכו'). בעל לעומת זאת היה אל הרבה יותר מקל, ובנוסף לכך, בניגוד ליהוה, "עדויות" לקיומו היו בכל מקום. הרי העונות התחלפו – הסתיו והחורף החלו בתרועת שטפונות ונהרים שוצפים, בעוד שהאביב פינה את מקומו לשרב מייבש ומייגע – איזה עוד עדות האיכר צריך לכך שהבעל חי וקיים ונלחם בים ובמוות? יהוה נמצא שם רחוק בירושלים או בבית אל, וכוהניו מספרים סיפורים על מה שקרה לפני זמן רב במצרים ולך תדע אם הם בכלל מספרים את האמת. בעל וגשמיו לעומתם נמצאים כאן ועכשיו, בזמן זה, והם מוחשיים הרבה יותר – הרי מה הוא גשם זלעפות או שיטפון המגיע עם הגשמים הראשונים אם לא עדות למלחמתו של בעל צפון בים-נהר? מהו היורה אם לא עדות לניצחונה של ענת על מוות? מהו שלג, אם לא סערה הנשלחת מארמונו של בעל? לפי כך הרבה יותר הגיוני, מבחינת בן התקופה, להעלות מנחה למקדשו של בעל בהר תבור או במורדות החרמון, או סתם על המזבח בחצר ביתו, מאשר לכוהנים בבית המקדש של יהוה בירושלים.

כהערת אגב, לא ברור האם בעל הדד/צפון הוא אכן אותה הדמות כבעל, האל שהביאה המלכה איזבל לממלכת ישראל. המונח "בעל" פשוט היווה את הדרך בכנענית/עברית עתיקה לציון המילה "אדון" – קצת כמו שהמילה "אדוני" מחליפה את שמו של יהוה בעברית – והיו הרבה "בעלים" כפי שהיו הרבה אלים זכרים – רק בתקופה מאוחרת יותר "בעל" נהפך לשם נרדף ל"הדד", והצירוף "בעל הדד"/"בעל צפון" נהפך לשמו של אל הסערה. למרות זאת, אין ספק שכותבי התנ"ך ונביאי יהוה היו מודעים היטב לבעל צפון – המקרא מלא בהתייחסויות לכוחות הגשם, וגם התיאורים של יהוה עצמו לעיתים יותר מדי קרובות מזכירים את תיאוריו של בעל זה. ולאור כל מה שכתבתי כאן, באמת מפליא כיצד אל כמו בעל המוחשי הובס על ידי יהוה האל-חושי, אך האמת היא שלמרות שאולי קל לחשוב על זאת כ"תבוסה", יהוה התנ"כי פשוט ספג את בעל לתוכו. כמו שבימי הביניים מיסיונרים נוצריים הבינו שאם הם ינסו למחות לחלוטין את האלים הישנים מעל פני האדמה אף אחד לא יתנצר, כך גם כוהניו ונביאיו של יהוה. וכמו שהאלים הקדם נוצריים באירופה נהפכו לקדושים נוצריים, כך גם בעל נספג בתוך יהוה. "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", שמחת בית השואבה, וכיו"ב ביטויים ומנהגים יהודיים הקשורים לעונה הגשומה או ל"צבא השמיים" מקורם בסבירות גבוהה בפולחן בעל – למעשה, אפילו מנהג בניית סוכה יכול מאוד להיות שנעוץ בפולחן בעל צפון, כחגיגה על תחייתו והקמת ארמונו מחדש.

מאחר ובעל היה אל גברי, כמו יהוה המקראי (רק לאחר כמה מאות שנים טובות האל היהודי נעשה א-מיני או דו מיני, תלוי את מי תשאלו), הוא שרד יחסית טוב יותר את המעבר מהדת הכנענית ליהדות – לאלוהויות כנעניות נשיות היה הרבה פחות מזל. ט"ו בשבט המתרחש למחרת יכול מאוד להיות שמהווה שריד לחג כנעני לזכר האשרה, רעייתו של אל ואם האלים (וככל הנראה בשלב כלשהו היא אף נתפסה כרעייתו של אלוהים, כחלק מהליך סינקרטי בו "אל" הכנעני החל להיות מזוהה עם יהוה) שסימלה היה עץ קדוש. אלוהות כנענית שנייה שט"ו בשבט אולי קשור אליה היא העשתרת, אלת המיניות והפוריות ואחת ממאהבותיו של בעל הדד, שפולחנה ככל הנראה כלל מין קדוש של עולי רגל יחד עם כוהנות וכוהני האלה בחורשות קדושות (אם להאמין למה שכתוב בתנ"ך – חשוב לזכור שאז, בדיוק כמו היום, האשמות בפריצות מינית היו השמצה די נפוצה בחברות השמיות. הטענה שהתקיים מין פולחני בין עולי רגל לכוהנות ולכוהנים עלול להיות לא יותר מ"השמצה" מהעת העתיקה). ועם זאת, אווירת החורף בישראל המודרנית עדיין זוכרת את הימים הישנים – הגשמים הראשונים והשמחה המלווה אותם מהווים הד עמום לשמחת הגשמים הראשונים אשר נחגגו כאן מימים ימימה כסימן לתחיית הבעל, והשיטפונות בתחילת הגשמים הגדולים מזכירים את הקרב בין בעל לים-נהר. ט"ו בשבט נזכר כחג בו העצים מתחילים ללבלב והאביב מתחיל, כאשר האשרה, העשתרת או שתיהן מחזירות את הפוריות אל האדמה. לאחר מכן מגיע פסח, חג האביב, בו הוקרבו קורבנות לאלים לקראת עונת הקציר, ואז שבועות, עונת הקציר וההמלטות (תקופה שסביר מאוד להניח שנקשרה לעשתרת, כאלת פוריות), ותחילת הקיץ, אשר לאחריו מגיע ט"ו באב, בציר הענבים, ולאחר מכן חגי תשרי המבשרים את תחילת הסתיו ותחייתו של בעל, וחוזר חלילה. המשמעות הדתית אמנם השתנתה, אבל מחזור העונות והתרבות הסובבת אותו לא. אמנם האלים הכנענים נשכחו, אבל התרבות העברית בארץ עדיין סובבת סביב עלילות בעל הדד, מביא הגשם ושר צבא השמיים, ומלחמתו בים-נהר ובמוות (יהיו גם כאלה שיאמרו שענת גם היא עדיין פעילה במיוחד בחודשי הקיץ – ב20 השנים האחרונות הרי מדברים על סכנה למלחמה בכל יוני-יולי-אוגוסט, לא?).

20171225_135612

שיטוח הבצק לקראת ייבוש – לאחר הלילה הראשון…

אז מה אפשר להכין לכבוד ט"ו בשבט לכבוד בעל ועשתרת? מאחר ואנו בדיוק נכנסים לישורת האחרונה של החורף, הייתי אומר שמרק טרחאנה יתאים כאן. מהו מרק טרחאנה? אז ככה, "טרחאנה" זאת הגרסא הים תיכונית העתיקה לאבקת מרק, וזה היה אחד המאכלים שתושבי הלבאנט הקדום אכלו בחורף בכדי לשרוד לפני שהשפע חזר אל האדמה. עם זאת, בניגוד לאבקת המרק המודרנית שהיא פשוט עודף תבלינים, מלח, ומונוסודיום גלוטמט, טרחאנה היא אבקת מרק מותסס, מרק אבקת שאור. מתישהו מישהו במזרח הקרוב, בין אם בטורקיה, פרס, יוון, סוריה, מצרים, ארץ ישראל, או כל מקום רלוונטי אחר מה"שכונה", החל לייבש את השאור, לטחון אותו, ואז להסמיך איתו מרק והרעיון התפשט מהר. מתי הליך זה הומצא? סביר להניח שמדובר במשהו שהולך הרבה אחורה – אולי אפילו עד לימים בהם בעל שלט בשמיים.

הרעיון הוא פשוט – מכינים בצק ונותנים לו לתסוס כך שיחמיץ באופן טבעי. לאחר מכן מייבשים את אותו הבצק וטוחנים לאבקה – ואת מה שנשאר ממיסים במרק. זהו אוכל עוני כפרי במלוא מובן המילא, וסביר להניח שנהגו להכין אותו באביב לצריכה בחורף הבא, לפחות בתחילתו, עד שהצמחים החלו ללבלב ומזון טרי חזר להיות זמין (ואגב, ישנן גרסאות דומות שמכינים עם בורגול). כך או כך, המתכון אשר מופיע למטה סביר להניח שמתוחכם בהרבה ממה שהכנענים העתיקים והעברים אכלו מאחר ואני הוספתי לו כמה מרכיבים שספק אם בכלל היו קיימים בימי הכנענים.

20171226_153914

והפיכה, לייבוש הצד השני.

אז כעת, הבה נעבור על מרכיבי הבצק.

אתם צריכים, כמובן, חצי קילו קמח, ועוד לפי הצורך. על הקמח להיות קמח מלא – למה? כי ככה. אנחנו לא מכינים כאן חלה לשאבעס אלא משהו אחר והרבה יותר נכון לחשוב עליו כמרק לחם כפרי – ואם אתם מעוניינים לשלב קמח שעורה, או לעבוד עם קמח כוסמין, או כל דבר אחר, אני לא חושב שלבעל החרמון זה יפריע יותר מדי. בכל מקרה, בכדי להכין בצק צריך גם נוזלים, ולכן תזדקקו ל יוגורט צאן פרוביוטי. כמה? כמה שצריך, עוד מעט תבינו. וכן, חשוב שזה יהיה יוגורט פרוביוטי כי אנחנו צריכים את החיידקים לטעם החמוץ, ויוגורט מחלב בקר לא יתאים כאן. אל תשכחו שמוצרי חלב בקר מגיעים במקור מצפון אירופה, לא מהשכונה הים תיכונית, ובימים בהם חיה איזבל מלכת ישראל, פרות ושוורים גודלו לצרכי בשר – לא הרבה מעבר.

למה עוד תזדקקו? לירקות ועשבים למיניהם – אני השתמשתי בכוס שמיר, נענע, גרידה מלימון אחד + מיץ, ראש שום שלם, עגבנייה, ופלפל אדום. נקו את הירקות וטחנו אותם היטב במעבד מזון. אני הוספתי תבלינים מסוימים כמו מעט מלח, פלפל שחור, תימין מיובש, אורגנו, ושאר דברים, אבל זה כבר עניין לטעם אישי. ללקטים מביניכם, באנטוליה ישנם עשבים ספציפיים שמשתמשים בהם לתיבול טרחאנה, שכחתי את שמם המדויק (אני כן זוכר במעורפל שהם לא גדלים בארץ, אבל אני לא בטוח) – בכל מקרה, זה השלב להוסיף תבלינים ותוספי טעם למיניהם. אם כבר ענייני טעם, וריח לדעתי הרבה שמיר זה חובה, אבל זה הטעם הפרטי שלי.

20171226_154447

שבירה לחתיכות…

כעת, הוסיפו את היוגורט, הירקות הטחונים, והקמח לקערה ועבדו היטב, תוך כדי הוספת יוגורט וקמח במקרה הצורך, עד לקבלת בצק פחות או יותר אחיד. העבירו לכלי משומן וכסו אותו. הניחו את הכלי עם הבצק במקום חשוך בטמפ' החדר, ותנו לו לתסוס. כמה זמן? עד שתראו שמתחילות בועות של תסיסת שמרי בר. זה יכול לקחת ארבעה ימים, אבל גם יכול לקחת שבוע (מומלץ להתסיס בכלי פלסטיק או זכוכית שקוף, כפי שמופיע למעלה – אז רואים זאת יותר מהר). שימו לב – לא צריך לגדול עובש, מכל סוג שהוא, על הבצק.

לאחר התסיסה, קחו נייר אפייה ושטחו עליו את הבצק. אתם תשימו לב שבשלב זה הבצק נוזלי בהרבה – השמרים הרי ייצרו אלכוהול – ועלינו להתחיל לייבש אותו. הניחו את נייר האפייה עם הבצק המשוטח במקום חשוף לאור ומאוורר (בעבר היו מייבשים את הבצק על יריעות באור השמש מחוץ לבית). ייבשו למספר ימים, ולאחר מכן הפכו את הבצק המשוטח, שגם הצד השני יתייבש (וזה בסדר גמור אם הוא נשבר בדרך).

20171228_143811

שבירה לחתיכות יותר קטנות וייבוש סופי…

לאחר שהצד השני גם התייבש, החלו לשבור את הבצק לחתיכות, והניחו אותן לייבוש למספר ימים. המשיכו כך, וכל כמה ימים פוררו את הטרחאנה לחתיכות כמה שיותר קטנות כמיטב יכולתכם (אלו מכם שיש להם מטחנת תבלינים יכולים ממש לטחון אותו לאבקה, אבל זה לא באמת משנה). וזהו – יש לכם טרחאנה.

אז כיצד מבשלים טרחאנה?

DSC00709

לאחר כתישה במכתש ועלי – חלק מאבקת הטרחאנה.

ובכן, על כל כוס נוזל יש להשתמש בכף גדושה של טרחאנה. ממיסים את הטרחאנה בנוזל (מומלץ עם ציר עוף, אך גם מים יעשו את העבודה) ומבשלים בחום נמוך עד שהנוזל מסמיך. אני הוספתי במקרה שלי גם חציל שרוף ו5-6 שיני שום (בעיני כמות גדולה של שום הכרחית כאן) וטחנתי יחד עם בלנדר מוט לקבלת מרק חלק (כאמור, אוכל כנעני אותנטי ונאמן לרוח התקופה, הן מבחינת הרכיבים והן מבחינת הגאדג'טים). לאחר מכן פיזרתי גבינת טולום, שמן זית, ותערובת נענע-רשאד קצוצה מעל (ולמי שתוהה, בטורקיה, קפריסין ובבלקן גבינה באמת נחשבת כתוספת למרק שכזה. בקפריסין למשל, מוסיפים חלומי – אבל הטרחאנה שלהם מבוסס בורגול ומגיע בצורה מוצקה ולא בצורת אבקה כמו בטורקיה).

בכל מקרה, אל תטעו – זהו אמנם מרק, אך זאת בעצם ארוחה שלמה בצלחת. השילוב של קמח, יוגורט, גבינה, וציר עוף יוצר ארוחה מאוד כבדה, בהחלט מזון מנחם בימים שנשארו לחורף. אמנם זאת מנה ראשונה, אבל כן מומלץ לשמור אותה לסערה רצינית.

DSC00716

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “ט"ו בשבט – מרק טרחאנה לכבוד בעל צפון

  1. הסיפורים מסביב למתכון מרתקים לא פחות מהמתכון.
    מתי יוצא ספר המתכונים המיוחדים?? לא חושבת שיש כזה.
    כף לקרוא.

    • בהתחשב בכך שמדובר באבקה מיובשת לחלוטין – זמן ארוך, מאוד. כמו פטריות מיובשות הייתי אומר (זה כמובן בהנחה שהאבקה מיובשת לחלוטין – אני כמובן שאינני מדען מזון וכו', אבל זאת דעתי).

  2. פינגבק: שוויון האביב 2018 – עשבים לפרספונה | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s