היפוך החורף 2017 – חלקי חזיר לכבוד מלך העלפים

כאשר אנו שומעים את המילה "עלפים", רובנו חושבים על דמויות פנטזיה נוסח שר הטבעות, מן גזע קסום דמוי אדם עם אוזניים משוננות החי ביערות. האמת היא שהעלפים המיתולוגיים היו מאוד שונים מכך, לפחות ברוב התיאורים. "עלף" היא מילה שתיארה מחלקה מסוימת של רוחות מקומיות בין השבטים הפראיים בגרמניה וסקנדינביה ולרוב הם נתפסו כמן "רוחות המקום", והתיאורים שלהם לרוב טענו שהם יצורים קטנים שלא נראים יותר מדי אנושיים. נכון, היו מקרים מעטים בהם סופר באותן המיתולוגיות על עלפים אנושיים – כה אנושיים, כך שהם יכלו להתרבות עם בני האדם ולהעניק כוחות מאגיים לצאצאיהם – אך מדובר היה ביוצא מן הכלל. למי שתוהה, העלפים ה"אנושיים" של טולקין מבוססים דווקא על הפיות האיריות, הTuatha De Danann, "בניה של האלה דאנו", שהם אכן תוארו במיתולוגיה כבעלי צורת אדם ובעלי כוחות רציניים – למעשה, בכדי להבהיר כמה מדובר היה בבריות עוצמתיות מבחינת האירים הקדמונים, במיתולוגיה האירית זהו שם נרדף לגזע האלים. באופן אירוני למדי, בגלל טולקין בספרות הפנטזיה של ימינו העלפים הגרמאניים מתוארים לעיתים קרובות כפיות האיריות – דמויות אדירות בעוצמתן וחוכמתן, ונשגבות מכל אדם – בעוד שהפיות נתפסות בפולקלור כעלפים, בריות קטנות ושובבות שמדי פעם מתערבות בענייני בני האנוש.

אז מי היו העלפים? כפי שהוזכר, התשובה הקצרה תהיה רוחות המקום, שבכוחן להעניק ברכה או להטיל קללה. האמת, עם זאת, יותר מורכבת. העלפים נתפסו ככל הנראה כמן דרג ביניים בין האלים הנורדיים לבני האדם, אך גם תשובה זאת בעייתית מאוד ולא מדויקת. בכדי לענות ברצינות על שאלה זאת יש ללכת למיתוס הבריאה של האלים הנורדיים, מלחמות האלים, אירוע שמספק רמזים על מוצאם של העלפים. לפי האגדה, לפני שנים רבות היו שני שבטי אלים. הראשונים היו האוסים (Aesir ברבים, ביחיד As, נקרא כמו "אוס"), שהונהגו על ידי אודין אשר שלט באוסאלנד ("ארץ האוסים"). השניים היו הואנרים (Vanir ברבים, Vanr ביחיד) אשר נשלטו על ידי האל אינגווי-פריר (Yngvi-Freyr) בואנאלנד. לפי האגדה אחת מנשות הואנרים הועלתה באש בהיכלו של אודין, ולאחר שהאוסים סירבו לשלם את הכופר על פשעם פרצה מלחמה. האלים נלחמו שנים רבות, אך אף צד לא הצליח להכריע את השני – ולאחר זמן רב של מלחמה שני שבטי האלים המותשים הורידו את הנשק והחליטו למצוא פיתרון דיפלומטי יותר. בסופו של דבר התוצאה הייתה ששני שבטי האלים התאחדו לשבט אחד אשר אמנם הונהג תחת אודין, אבל ראשי הואנרים עדיין החזיקו בו מקום של כבוד, שני רק לאודין ואולי גם לבנו ת'ור, אל הרעם. עם הזמן ולאחר חלוקת התפקידים בקוסמוס רבים מהאוסים נהפכו לאלים הקשורים למלחמה, סדר, וניהול מדינה, ורבים מהואנרים נהפכו לאלי פוריות, טבע, וקסם. וזאת בדיוק הנקודה בה העלפים נכנסים לתמונה.

העלפים ככל הנראה היו חלק מהואנרים וסרו למרותם של שני הואנרים החשובים ביותר – אינגווי-פריר (Yngvi-Freyr) ופרייה (Freyja), "האדון אינגווי" ו"גברת" בהתאמה (ומאותו השורש גם מגיעה המילה הגרמנית המודרנית – Frau). למעשה, לעיתים העלפים והואנרים אף מופיעים כשמות נרדפים לאותה הקבוצה, מה שמעיד שככל הנראה השבטים הצפון אירופאים לא באמת ידעו להבדיל בין הואנרים לעלפים – במילים אחרות, בזמן שהאוסים הפכו לאלי המלחמה והציוויליזציה, העלפים היו אלי האדמה והמקום (או לפחות מחלקה שלהם), רוחות הפוריות המייצגות את הקסם אשר נמצא ביערות. חלקם היו "עלפי אור", דמויות נשגבות אשר לעיתים היו בני אדם בעלי כוחות רבים, אשר חיו בעולם העלפים הלבנים, בינות לאלים ובין בני האדם. אחרים היו "עלפים חשוכים" אשר חיו בעולמם, מתחת לאדמה ועסקו בצורפות, וככל הנראה נחשבו כדמויות זהות לגמדים (יש לציין שלמרות ש"עלף אור" ו"עלף חשוך" ככל הנראה תיארו את צבע העור של הבריות הנ"ל, לא היה מדובר ב"טובים" ו"רעים" אלא רק בתיאור – כל הקונספט של גזענות התפתח הרבה אחרי שהסיפורים האלה נכתבו, והנורדים העתיקים "התבוללו" על ימין ועל שמאל – אם להשתמש במונחים מודרניים – עם כל העמים שהם פגשו בערך. הקונספט של "טוהר דם", ו"לאום" באופן כללי, הומצאו הרבה לאחר מכן ומעולם לא הייתה להם אחיזה במציאות). בין אם נדבר על העלפים השחורים או הלבנים, עובדת היותם רוחות המקום היא מה שאפשר להם לשרוד את הנצרות – צריך להבין שמבחינת העתיקים העלפים הם רוחות המקום וחיו בו, כלומר, הם היו המקום עצמו. הם חיים ביער המקיף את הכפר, והם מתגנבים ברחובות בשעות הקטנות של הבוקר. הם יכולים להרוג את הפרה ולחטוף את ילדיך אם תרגיז אותם, והם יכולים לקלל את אשתך בעקרות, להכות את אביך הזקן בחום גבוה, להטיל כישוף אהבה על בן זוגך שיבגוד בך, למנוע מהשעורה לצמוח ומהפירות להבשיל. הם יכולים להפוך את החורף לקשה בהרבה, ואם לא תתנהג אליהם בכבוד הראוי הם יכולים למרר את חייך, אך אם תכבד אותם הם גם יכולים להעניק לך שפע – שדותיך יהיו פוריים, הפרות יגירו חלב כמים, והאוכל לא יחסר על השולחן. אודין? הוא נמצא בהיכלותיו, ומדי פעם נודד בין בני האדם, וגם ככה הוא יעבור בביתך אולי לילה אחד בשנה, וגם אז זאת לא בהכרח תהיה סיבה למסיבה. ת'ור? הוא עוסק בלרכב על מרכבתו הרתומה לעיזים דרך השמיים, בעודו משלח ברקים בענקי הצפון ומתכונן לקץ הימים, וענייני האדם הקטן אינם מעניינים אותו יותר מדי. פריר ופרייה? נתיניהם חיים בקרבת מקום, לידך, הם שכניך הרי, ואם לא תכבד אותם הם ילמדו אותך לקח ויענישו אותך על החוצפה. אז נכון, אודין היה ראש האלים ופטישו של ת'ור נעטה כקמע הגנה והתרסה, והלוחמים קראו בשמותיהם של אודין, טיר, ות'ור לפני שהסתערו על האויב, אבל את האיכר הקטן לא עניינה ואלהאלה, היכל האלים – הוא היה נתון לחסדיהם של אינגווי-פריר ופרייה. הלוחם דאג לכך שאודין ייתן לו כוח ואומץ, אבל האיכר צריך את החסד של העלפים, שהאדמה תנטה לו חסד ושהעלפים לא ישלחו בו ובמשפחתו חיצי מחלות, עוני, שיגעון, או כל צרה אחרת.

מאיפה העלפים הגיעו? זאת שאלה די טובה. אחת ההשערות היא שמקור המיתוס הזה נובע מהגעתם של דוברי השפות ההודו-אירופאיות לסקנדינביה – האוסים ייצגו את ההודו אירופאים אשר רכבו על סוסים ומלחמה הייתה חשובה בתרבותם, והואנרים ייצגו את התושבים המקוריים אשר סגדו לטבע (ולמען הסר ספק, האחרונים לא היו היפים חביבים שגרו בקומונה שיתופית צמחונית אשר התבססה בבקתת בוץ באמצע היער – גם הם היו די אלימים, רק האלים שלהם התרכזו סביב הטבע יותר מאשר מלחמה וסדר). אותם הפולשים התערו במקומיים, ומהם צמחה האוכלוסייה החדשה. עם הזמן אנשים התרכזו בכפרים והזכרונות אודות החיים ביערות כלקטים החיים מהאדמה החלו להתעמעם, ונהפכו לאגדות. הלוחמים על הסוסים נהפכו לאלי המלחמה והסדר, בעוד אנשי היער נהפכו בזיכרון הקולקטיבי לעלפים. המלחמה הראשונית בין שתי הקבוצות הנ"ל נזכרה כמלחמת האוסים והואנרים, וכך נולד המיתוס.

בין אם זהו המקור האמיתי לעלפים או לא, חלק מהדמויות המופיעות באגדת מלחמת האוסים והואנרים נזכרות עוד בדיווחים הראשונים על השבטים בצפון אירופה. בזמן שהרומאים מתארים שהשבטים הגרמאניים ממזרח לריין סגדו לאל אשר כלל רבים מהמאפיינים שלאחר מכן הופיעו אצל אודין, הם לא מזכירים אותו בשמו ומתארים אותו כ"מרקורי הגרמאני". אינגווי-פריר לעומת זאת מוזכר בשמו, אך באופן מעט שונה – אם להאמין לטאקיטוס, השבטים בגרמאניה התחלקו למספר קבוצות, אשר אחת מהן אשר שכנה לחופי הים הצפוני (צפון גרמניה ויוטלנד המודרניות) וקראה לעצמה Ingvaeones, ובתרגום, "חמולת אינגווי". הרומאים מתארים קבוצה זאת כמרכזית בצפון גרמניה ודרום דנמרק, אם כי סביר, לאור המיתוסים ועדויות מהמשך ההיסטוריה, שהייתה לה, לכל הפחות, דריסת רגל בין השבטים הסקנדינביים. בנוסף לכך, טאקיטוס מציין במפורש שבין אותם השבטים הייתה אלה מרכזית בשם נרת'וז, שכלל שוכני האיזור סגדו לה ושפולחנה היה ייחודי לשבטי הים הצפוני.

טאקיטוס עם זאת לא דייק, וככל הנראה חלק מהדיווחים שלו היו דיווחים יד שנייה עם הטייה פוליטית, כך שיותר מדי אי אפשר ללמוד ממנו. התיעודים ההיסטוריים הראשונים משבטי הים הצפוני מגיעים דווקא מהאנגלים העתיקים. במהלך המאה החמישית והשישית לספירה מספר שבטים מצפון גרמניה (סקסוניה) ודרום דנמרק (יוטלנד ושלזוויג-הולשטיין, או כפי שחבל הארץ האחרון נקרא אז, "אנגלן") החלו להגר למזרח בריטניה, תחילה כשכירי חרב ובהמשך כפולשים. הם הדפו את הברטונים מקומיים מערבה לוויילס והקימו מספר ממלכות, ועם הזמן נודעו כ"אנגלו-סקסוניים", ובהמשך רק כ"אנגלים". אותם האנגלים נתנו לנו כמה מהתיעודים הראשונים על המיתולוגיה הגרמאנית שלא עברו תיווך רומאי – ובזמן שאין ספק שהם עבדו את אודין ואת ת'ור (גם אם בשמות אחרים), נותרו עדויות (בעיקר של כמרים ונזירים מזועזעים) על כך שהם סגדו גם לאלוהויות נשיות לא מעטות. רבות מאותן האלות מקבלות שמות שאין להן ממש מקבילים במיתולוגיות הסקנדינביות (כגון Eostre), וחלקן אפילו לא מתועדות בכלל בשמן ורק מוזכרות כאלות שסוגדים להן בערבים מיוחדים בשנה. כמובן שכאן נשאלת השאלה האם יש קשר כלשהו בין נרת'וז של טאקיטוס לאותן האלות, והתשובה אמנם חלקית, אבל כן מעניינת. האלה הסקנדינבית "פרייה" Freyja שהוזכרה קודם בעלת שם שהוא בעצם תואר, ותרגומו הוא "גברת" (במובן של בעלת סמכות), וסביר להניח שבמקור לאותה האלה היה שם אחר. אמנם יהיה מפתה לקפוץ להנחה שנרת'וז ו/או אאוסטרה הייתה האלה המקורית אשר נהפכה לפרייה, אך זאת היא השערה בעייתית. השם "נרת'וז" למשל מופיע בתיעודים מאוחרים יותר בסקנדינביה, אך הוא מופיע כשמו של אל זכר – ניירד'ר, אביהם של פריר ופרייה, מה שגם מעלה תהייה רצינית איך ומתי מינה של האלה השתנה מנקבה לזכר, אם בכלל. בנוסף, ניתן גם לשער שטאקיטוס פשוט עיוות את השם – הרי אם נוריד את האות נ' השם Nerthus יהפוך לErthus – ואם נניח ששם זה לכשעצמו הוא עיוות או לטיניזציה של המילה ertho, המילה הגרמאנית העתיקה לאדמה, Earth, עלולה להעלות השערה שמדובר היה במן גרסא מקומית לאל או אלת האדמה אשר יכול לקשר את נרת'וז גם לפרייה כאחת מהבכירות בעלפים. אך אלה כאמור ספקולציות, ולא כאלה מבוססות מדי, ואין לשכוח שטאקיטוס הוא מקור חלקי עם עדויות מתווכות במקרה הטוב, ושעברו מאות שנים בינו לבין העדויות האנגליות. בנוסף לכך, כאילו לבלבל עוד יותר, בעדויות מאוחרות יותר אלת האדמה (או ענקית האדמה, תלוי את מי תשאלו), אימו של אל הרעם ת'ור, מקושרת דווקא לאשתו של אודין, פריג (Frigg) – אלה חשובה בפני עצמה – אך היא שייכת לקבוצת האוסים, ובטח שאין לה קשר לא לפרייה ולא לאינגווי-פריר.

בזמן שמהמיתולוגיה האנגלית נותרו רק רסיסים, אנו כן יכולים לומר שאנו יודעים פחות או יותר במה הם האמינו. כפי שהוזכר קודם לכן הIngvaeones שכנו לחופי הים הצפוני ובדרום סקנדינביה, ובאמת בימי הבינים המוקדמים האנגלים ראו את עצמם כקרובים הרבה יותר לסקנדינבים מאשר לגרמניה היבשתית או למערב אירופה בכללי – למעשה, חלק משושלות המלוכה האנגליות אף התייחסו לסקנדינביה, והודות לריחוקה מהמרכזים הנוצריים של אירופה, המיתולוגיה הסקנדינבית כן תועדה בצורה לא רעה (אמנם בתיווך נוצרי שסביר להניח שעוות ושונה לא מעט, אבל זה עדיף על כלום). ומכל השבטים הסקנדינביים, השבט בו האל אינגווי כיכב היה השבט השבדי, אשר כפי שניתן לשער, ממנו צמחה ממלכת שבדיה המודרנית. כאלף שנים לאחר טאקיטוס השבדים האמינו שמלכיהם היו צאצאים ישירים לאל אינגווי-פריר, ולסאגה המספרת את קורות משפחת המלוכה קראו הYnglingtal – "סיפור בני אינג". עם הזמן השושלת הזאת נכחדה בשבדיה אך מעט מצאצאיה השתלטו על נורווגיה, ושולטים בה עד עצם היום הזה. אך גם לאחר סוף שושלת בני אינגווי בשבדיה זכרו של האל אינגווי – פריר נשמר היטב. באותם הימים שטוקהולם לא הייתה קיימת עדיין, והיכלותיו של המלך שכנו באופסאלה, לצד מקדש גדול לאלים הנורדיים. בכל שנה בהיפוך החורף, המלך, שבהגדרת תפקידו נחשב גם לכוהן הגדול של האלים כ"נציג העם" מולם, היה מקריב קורבנות במקדש זה (בע"ח לרוב, ולעיתים רחוקות גם בני אדם), לשנה פורייה וניצחון במלחמות ובפשיטות הביזה שיבואו לאחר שהקרח יפשיר. לפי העדויות, מקדש זה הוקף בחורשה קדושה עם עץ עליו נתלו איברי הסוסים שהוקרבו, ובתוך המקדש שכנו פסלי עץ של שלושה אלים – אודין ראש הפנתיאון, ת'ור אל הרעם ואויב הענקים, ואינגווי-פריר אל הפוריות, שתואר עם איבר מין גדול כראוי לתפקידו (העובדה האחרונה זעזעה במיוחד את הכמרים הנוצריים שביקרו במקום). השבדים היו נאמנים מאוד לאלים הישנים – אמנם השבטים מסביבם אימצו את הנצרות, אך גם לאחר עליית מלכים נוצרים לשלטון האחרונים ידעו היטב שאל להם להתערב בפעולות המקדש הגדול באופסאלה, ושעליהם להקריב קורבן לאלים הישנים במועדים הנכונים, שמא יאבדו את כיסאם או יותר גרוע (בכדי להבין את ההקשר, חשוב לציין שבאותה התקופה למלך בחברה הפגאנית היה מעמד רעוע בהרבה – הוא נבחר על ידי מועצת העם ולא היה שליט אבסולוטי. למעשה, מלכים סקנדינבים רבים אימצו את הנצרות מאחר ובזכות התיאולוגיה הנוצרית הם נהפכו לשליטים אבסולוטיים). ומכל המועדים החשוב ביותר היה היפוך החורף, בו היו מוקרבים הקורבנות המפוארים ביותר בהדר הרב ביותר – סוס (או לעיתים – בני אדם) לכבוד אודין, חזיר לכבוד אינגווי-פריר, ועז לכבוד ת'ור.

אך במאה ה11 דברים החלו להשתנות. בשבדיה עלה לשלטון מלך נוצרי ושמו אינגי (וסביר ששמו קשור היה לאל המדובר), ובהגעת היפוך החורף, כאשר הוא נדרש לכך הוא סירב לבצע את חובותיו במקדש הגדול. מיד לאחר מכן ראשי מועצת העם ניגשו אליו והזכירו לו "בנימוס" שהוא גם מלכם של הלא נוצרים ושהם הרוב בין השבדים, ושכמלך אחד מתפקידיו הוא לכבד את המנהגים הישנים ולהקריב קורבן, אך הוא עמד בסירובו בטענה שזה לא יאה לשליט נוצרי – ואז קם מהקהל אדם בשם סווין, חתנו של אינגי לפי חלק מהסיפורים, ואמר שהוא מוכן לבצע את הטקסים. כך השבדים, כועסים על מלכם שלא חלק את הכבוד הראוי לאלים, גירשו את אינגי מאופסאלה בסקילה והמליכו את סווין תחתיו. לאחר מכן סוס נגרר אל השטח המקודש והוקרב לאלים, ודמו נמרח על העץ הקדוש אשר שכן לצד המקדש. הנוצרים המעטים בשבדיה חזרו לעבוד את האלים הישנים, ואלו שלא נסו ממנה באימה. עם זאת, התחייה הפגאנית לא נמשכה זמן רב – כשנתיים לאחר גירושו אינגי חזר עם צבא נוצרי מהפרובינציות הדרומיות של הממלכה ושרף את המקדש הגדול באופסאלה עם סווין בתוכו, ולאחר מכן השתלט מחדש על שבדיה. כך בא הסוף על המעוז האחרון של אלי ואלהאלה, ומרגע זה הם הפכו ממסורת חיה לחומר של אגדות וסיפורי עם, ואינגווי לא היה יוצא מן הכלל. אינגווי-פריר, האל הגדול, ראש העלפים, נשכח, והוא ובני גזעו הפכו ללא יותר מסיפורים לפני השינה, דמויות בספרי פנטזיה, וכמו כן גם לשיר של גתה.

ולמרות שהמקדש הגדול באופסאלה חרב אי שם בשנות ה80 של המאה ה11, האלים הנורדיים, ובפרט אינגווי-פריר המשיכו עד לימינו אנו. אמנם לאודין ולת'ור היה מקום מכובד מאוד במיתולוגיה של היפוך החורף (וככל הנראה גם הם קיבלו קורבנות בתקופה זאת של השנה), אבל האיקונוגרפיה של החג היא במובן מסוים האיקונוגרפיה של פריר, וככל הנראה בתקופה בין תחילת דצמבר לתחילת ינואר, הזמן בו נערכו החגיגות והטקסים לכבוד לידתה מחדש של החמה ולכבוד האלים השונים (וככל הנראה באופן מילולי מאוד היה מדובר בחודש בו כל כמה ימים הוקרב קורבן לאל או כוח טבע כלשהו), פריר זכה למקום של כבוד. ולמה זה? כי כאשר חושבים על כך, כולה עוסקת בפריון וצמיחה מחדש לאחר החורף. אמנם עץ חג המולד הוא מסורת מודרנית שמוצאה בפולין של המאה ה15, אך גם לפני כן בארצות הצפוניות נהגו לקשט את הבתים בעליהם של עצים ירוקי עד שעליהם שורדים את החורף, כסימן לכך שהחורף ידעך והשפע יחזור אל האדמה לאחר שהשלגים ימסו – וזאת בדיוק הסיבה בגללה לצד ת'ור אשר לחם בענקי האש והכפור, אינגווי-פריר היה ה-אל של יול, שמו הנורדי של תקופת היפוך החורף, ויכול להיות שתפקידו היה אף בכיר יותר מזהו של ת'ור. בחסדו של פריר השנה הבאה תהיה פוריה, בחסדו הפירות יבשילו, ובחסדו הקיץ יתארך ויהיה שפע. ת'ור (ואולי גם אודין) ידאג לטפל בענקים ולמנוע מהם להשתלט על הארץ – אך גם אם כל הענקים יוכנעו וזאבים לא יבלעו את החמה, רק אינגווי-פריר ונתיניו יכולים לתת לכך משמעות בפועל דרך בריאות, שדות פוריים, פרות המניבות חלב רב, וכיו"ב.

וכיצד משכנעים את האל פריר, מלך העלפים, לברך את הארץ? מקריבים למענו חזיר שלאחר מכן היה נצלה, ככל הנראה עם תפוח בפיו (וכן, מכאן מגיע הדימוי המפורסם). ולמה דווקא חזיר? כי לפי האגדות האל פריר רוכב על חזיר בר דרך היערות, וחזירי בר סימלו פריון ואונות גברית עוד מימים ימימה (לא ברור האם זה בגלל שיוכם עם אינגווי-פריר או להיפך). למעשה, גם סנטה קלאוס ספג חלק ממאפייניו של פריר – אמנם סנטה קלאוס במקור החל כאודין, ראש הפנתיאון הרוכב על סוסו סלייפניר בעל שמונה הרגליים אשר נודד בין הבתים בהיפוך החורף לקבלת מנחות (וכעת חשבו על אליהו הנביא בפסח ותזכרו שהמסורת הזאת נולדה בין יהודי גרמניה בימי הביניים – במילים אחרות, זה לא אליהו שאתם משאירים לו כוס יין…), אבל התיאור של סנטה קלאוס כמפקח על מפעל בו עובדים עלפים, ובכן, זהו כבר דימוי הראוי יותר לאינגווי-פריר.

כמובן שהנצרות הוציאה את המנהגים הישנים מחוץ לחוק, ועדיין, רבים מהם שרדו לימינו אנו – הנצרות פשוט אימצה את המנהגים הפגאניים בשם אחר. כך קורבן החזיר לכבוד האל התפתח למסורת הChristmas Ham בצפון אירופה, ובמובן מסוים זה מה שאנחנו הולכים לעשות היום. לא, אני לא הולך לדבר איתכם על חזיר שלם צלוי – לזה צריך ציוד שאין לי. במקור תכננתי לצלות חזירון, אבל לאחר חודש של נדנודים לקצבים, חזיריות, ואיטליזים ברחבי הארץ הבנתי שבארץ אי אפשר להשיג אחד (ואם מישהו מכיר מגדל כלשהו המוכן למכור חזירון – אנא ספרו). אז במקום זה החלטתי לפרסם מספר מתכונים לבשר לחזיר ושאר מאכלים שזהו מועד טוב להציגם – מתכונים שחלקם מודרניים וחלקם בהחלט היו ניתנים לזיהוי על ידי אדם שחי בימים בהם פריר שלט ביערות.

20171214_142505

אז המתכון איתו נתחיל הוא מתכון חג מולד (מזרח) נורווגי בשם Ribbesylte, שהדרך לתאר אותו תהיה על ידי טרין של פרוסות בטן חזיר (צלעות, אם לדייק. נגיע לכך עוד מעט), המוחזקות יחד על ידי ג'לטין. המתכון הזה, פשוט ככל שיהיה, הוא שריד ברור לימים ההם – ולמה זה? כי גם כאשר הקריבו חזיר לכבוד אינגווי-פריר, רק העשירים ביותר יכלו להרשות לעצמם לצלות אותו בשלמותו. השאר חילקו את החיה – חלק מהבשר נקבר במלח ויובש/עושן לשימור לטווח הארוך, רובו למען האמת. האיברים הפנימיים וחתיכות הבשר ה"מיותרות" היו מבושלות בו במקום ונאכלות בזמן הקרוב.

צלעות חזיר היו מן נתח כזה. למרות שהיום צלעות חזיר מתומחרות באופן יקר, בעבר צלעות חזיר לא היו נתח מי יודע מה נחשק. הבשר אשר היה עליהן דרש בישול ארוך בכדי להתרכך, ולעיתים קרובות היו דוחפים אותו למרק יחד עם עוד חלקים לא נחשקים במיוחד, כמו למשל ה"פרסות" (trotters). אותם מרקים לרוב היו נקרשים בשל הג'לטין הרב שהיה בהם, ובאמת בחלקים רבים באירופה, מרומניה דרך רוסיה ועד סקנדינביה, נפוצה המסורת של אכילת ג'לי בשרי כלשהו על בסיס רגלי חזיר ובשר "מיותר"/איברים פנימיים בעונה שלפני או לאחר חג המולד (בארצות הארותודוכסיות המנהג הזה פחות נפוץ מאחר ואצל חלק מהנוצרים האורתודוכסים יש איזה איסור על צריכת בשר בתקופה הזאת, אבל בעבר זה היה הנוהג). היום כמובן הרבה פחות אנשים קונים רגלי חזיר להכנת בשר בג'לי ומעדיפים להשתמש באבקת ג'לטין. הגיוני, גם אם בעיני בישול עם רגלי חזיר נותן טעם מוסף מאחר והן מהוות בסיס טוב למרק. בכל מקרה, הטרין הבא מתאים כמנה ראשונה, על פרוסת לחם עם הרבה חרדל.

הערה קצרה לפני שאני עובר אל המתכון – במתכון הנורווגי המקורי משתמשים בחלק מהבטן אשר מחובר אל הצלעות. מאחר וכאן בארץ מעדיפים לחלק את החזיר כך שהצלעות הופכות למן גרסא מוזרה של ספייריבס (שלא עומדות באף הגדרה של ספייריבס, אבל ניחא) קשה להשיג צלעות כאלה ממש. אתם מחפשים בטן חזיר עם עצמות, שזאת המקבילה הטובה ביותר שאפשר למצוא בארץ.

מרכיבים – 

1.3 ק"ג בטן, עם העור

5 כפיות ג'לטין

2 כפיות פלפל שחור

2 כפיות מלח ים גס

כפית ג'ינג'ר גרוס

2 כפיות פלפל אנגלי גרוס

הכנה

מביאים סיר גדול עם מים לרתיחה, ומכניסים אליו את הבטן. מביאים לרתיחה, מכסים את הסיר, וממשיכים לבשל כשעתיים וחצי. בינתיים, רפדו תבנית טרין בניילון נצמד.

לאחר מכן מוציאים מהסיר אל קרש חיתוך ומורידים את העור (אתם יכולים לשמור אותו אם אתם מעוניינים (ובמתכונים שקראתי אכן משתמשים בו), אבל בארץ למרבה הצער עור חזיר לרוב לא מנוקה כמו שצריך, ומלא שערות ופגעים שקשה עד בלתי אפשרי להסיר. עברתי עם מבער 3 פעמים על בטן החזיר שקניתי לפני הבישול, ופשוט לא הצלחתי להיפטר מכל השיערות). מניחים את העור בתחתית הטרין, ומפזרים מעליו מעט מתערובת התבלינים והג'לטין.

לאחר מכן פורסים את הבשר ומסדרים את הפרוסות בתוך תבנית הטרין בשכבות, כאשר מעל כל שכבה מפזרים מעט מתערובת התבלינים והג'לטין. לאחר השכבה האחרונה עוטפים בניילון נצמד ומניחים מעל משקולת של 2-3 ק"ג, ומעבירים למקרר ללילה. הטרין יהיה מוכן למחרת.

20171124_161513

המתכון השני הוא לשוק חזיר צלויה, נתח שמקבל לרוב את השם "אקס". אני מודה ומתוודה שלא מדובר בנתח שאני מבשל בתדירות גבוהה, לפחות לא בדרך המתוארת למטה. לרוב אני נוטה לייעד את האקס להכנת מרק כי הוא ג'לטיני מאוד, ובנוסף דורש בישול ארוך – ורק לעיתים רחוקות יש לי זמן לצלות אותו. העניין הוא שבנתחי חזיר עם העור יש נקודה מעט עדינה, והיא שאו שצולים את העור בצורה מושלמת או שלא נכנסים לזה.

העניין הוא שעור של חזיר איננו כמו עור תרנגולת, הוא עבה ודי קשה. בנתחים בהם העור מכסה שכבת שומן קל מאוד לצלות את העור כמו שצריך, אבל בנתחים פחות שמנים כמו אקס זה קשה בהרבה. אדייק – אקס הוא לא נתח רזה, אבל אין עודף שומן המפריד בין העור לשריר עצמו. בכזה מקרה הרבה יותר קשה להשיג עור פריך ממש, ועור חזיר על צלי חזיר שאיננו פריך הוא באמת קטסטרופה. כמה קטסטרופה? אתם לא רוצים לנסות, האמינו לי. אם אתם מתכננים לצלות נתח חזיר עם העור עשו זאת כמו שצריך או אל תעשו זאת כלל.

מהם העקרונות בצליית אקס בצורה נכונה? ארוך ואיטי ואז מהיר ועצבני. בהתחלה צריך לדאוג שהעור לא יתייבש ויש לבשלו כמספר שעות בטמפ' בינונית, לריכוך – אל תשכחו שזה לא עור תרנגולת, עור חזיר עבה וקשה, בפרט באיזור כמו האקס. לאחר מכן, לאחר סוף בישול העור, צריך לבצע בו מספר חורים אשר יאפשרו לשומן לנזול החוצה דרכו, ואז לצלות בחום גבוה. אז מתרחש הקסם – השומן הרותח נוזל על העור ומטגן אותו. יומרני או לא, אין דרך טובה יותר לאכול צלי חזיר. ואם צלחתם את האקס, המשיכו כמה מתכונים למטה ותראו איך עושים זאת בקנה מידה גדול יותר – הפעם עם רגל חזיר שלמה.

מתכון – ל2 מנות

שוק חזיר (אקס) אחד, ללא שערות

500 מ"ל בירה לבנה

חצי ליטר ציר עצמות כלשהו, עדיף עוף או חזיר

כף חומץ תפוחים

כף זרעי קימל

קורט אגוז מוסקט מגורר

כף מלח ים גס

כף פלפל שחור

4 בצלים גדולים, פרוסים גס

הכנה

מחממים תנור ל200C. מסדרים את הבצל עם הנוזלים והתבלינים בתבנית, ומניחים בצד. לאחר מכן חורצים קלות את עור החזיר, ומעסים היטב במלח ופלפל. מניחים את שוק החזיר על צידה בתבנית, ומכניסים לתנור, ומיד מורידים את החום ל180C.

ממשיכים בצלייה כ3 שעות לפחות, כאשר כל חצי שעה הופכים את הבשר צד, ומוסיפים נוזלים לתבנית במידת הצורך. לאחר תום 3 השעות מוציאים את הבשר, נועצים בו חורים בעזרת סכין חדה בכל צדדיו. כעת מעמידים את שוק החזיר וצולים בתנור בחום של 225C עד שהעור פריך (לכן נעצנו בו סכין – בכדי שכל השומן יזלוג החוצה ויטגן את העור), כרבע שעה עד חצי שעה, או כמה שדרוש (שימו לב שהעור לא נשרף! אם אתם רואים שהוא מתחיל להישרף, כסו אותו בנייר כסף).

מוציאים מהתנור, מפוררים את הבשר והעור, ומגישים. מומלץ עם מחית תפו"א, חרדל, והרבה כרוב כבוש.

20171125_162330

המתכון השלישי הוא לצלעות צלויות בתנור. אני לרגע לא מתיימר לכך שמדובר במתכון עתיק, שלא לדבר על אותנטי או אופייני לתקופה – מדובר במתכון לצלעות חזיר שאני אוהב למדי, ולכן חשבתי לכלול אותו. הצלעות בהן השתמשתי הן Rib Tips, שהן הצלעות שמפרקים מנתחי בטן החזיר בחנויות. תחת השינויים המתאימים, אני מניח שהמתכון הזה יעבוד גם עם ספריבס או צלעות בייבי באק, אבל את שתי אלה כבר קשה מאוד להשיג בארץ, וגם ככה נדמה שרוב הקצבים לא יודעים בכלל מה הן (ברצינות, לא אכלתי ספריבס אמיתיות בארץ כבר כמה שנים. כנראה אף אחד לא ממש יודע איך לחתוך אותן נכון). בכל מקרה, הרעיון הוא צלעות חמוצות-מתוקות כאשר החמיצות מגיעה מורז'ו והמתיקות מדבש וסירופ ענבים מרוכז. לא הסגנון הקלאסי של צלעות ברוטב ברביקיו, אבל לא כל כך רחוק מזה. יש כאן נקודה עדינה אחת – רוב מתכוני הצלעות מכוונים לכך שהבשר יהיה כה רך כך שהוא ממש ייפול מהעצם. אני לא מכוון לשם – בRib Tips, לדעתי לפחות, יש ערך בכך שממש מפרקים עם הידיים ומכרסמים את הבשר מהעצם, שלא לדבר שבישול ארוך מדי עלול ממש לייבש את הבשר. אם אתם מחפשים בשר נמס בפה, עדיף שתבחרו בספריבס.

מרכיבים – 

צלעות חזיר מסוג Rib Tips

למרינדה – 

כוס דבש גולמי

4 כפות פפריקה מתוקה

2 כפות פלפל שחור

3 שיני שום, מרוסקות

2 כפות ורז'ו

כף מלח ים גס

לנוזל הצלייה – 

150 מ"ל ורז'ו, כוס יין אדום יבש, ו2 כפות מיץ ענבים מרוכז או סאפא

הכנה

מערבבים יחדיו את כל מרכיבי המרינדה. טועמים, מתקנים תיבול, ומניחים בצד. בינתיים, מנקים את הצלעות – מסירים את הממברנה מחלקן הפנימי ומורידים לכלוכים, עודפי שומן, וכיו"ב מזיקים. נועצים את הסכין בצלעות במספר נקודות, ומעסים את צידן הקדמי במרינדה, ואת האחורי בכפית מלח גס. מניחים בתבנית זכוכית ונותנים לצלעות לנוח במקרר ללילה (אל תזרקו את עודפי המרינדה!).

למחרת, מחממים תנור ל150C, ומעבירים את הצלעות לתבנית מתאימה. מכסים את התבנית בנייר כסף, ומכניסים לתנור ל3 שעות. לאחר מכן מוציאים מהתנור, מורחים בשארית המרינדה, ומכניסים לחצי שעה נוספת 170C. לאחר מכן מוציאים מהתנור ומכסים בנייר כסף. נותנים לצלעות לנוח כ10 דקות, ולאחר מכן פורסים ומגישים עם מיצי הצלייה כרוטב. באשר לתוספת, סלט עשבים, עגבניות, וגבינת עיזים מהסוג המסריח יתאים כאן היטב.

20171214_210637

וכעת, הבה נעבור למאכל מהסוג שבכלל לא נפוץ כאן בבלוג – נקניקיות חזיר. המתכון הבא הוא הטייק שלי על נקניקיות חג המולד הנורווגיות. למרות שאני עבדתי על הגרסא הנורווגית (ועוד מעט אסביר גם למה), האמת היא שנקניקיות היו מאכל שהופיע בתקופה זאת של השנה בכל רחבי אירופה הקרה. ולמה זה? כי הן היו דרך נוחה לנצל את שאריות בשר החזיר, שלא לדבר על איבריו הפנימיים. בסרטון המופיע למטה על שחיטת חג מולד ברומניה אפילו ניתן לראות כיצד ארוחת חג המולד כוללת נקניקיות איברים פנימיים מהשחיטה – וסביר להניח שזאת הייתה המסורת בחלק לא קטן מהעולם. הגרסא הנורווגית הבאה אמנם מהוקצעת בהרבה מהנקניקיות הכפריות הקלאסיות יותר, אבל מקורותיה גם הם צנועים להפליא.

הנורווגים מטגנים את הנקניקיות האלה, אני חושב שגריל עדיף. שימו לב שאלו הן נקניקיות אמולסיה, אבל הן לא ידרשו מכם עבודה מסובכת כמו כל הנקניקיות הגרמניות והן טובות לא פחות. למעשה, דרך נוספת לתאר את הנקניקיות האלה תהיה נקניקיות אמולסיה לעצלנים, אבל שוב, כאשר התוצאה מוצלחת בדיוק כמו הגרסא הגרמנית, כנראה זה לא ממש משנה.

20171214_210021(0)

שימו לב לאמולסיה.

מרכיבים – 

1.5 ק"ג בשר חזיר טחון היטב*

תפו"א קטן מבושל היטב, מעוך

350 מ"ל חלב, קר

3.5 כפיות מלח

כפית פלפל שחור

2 כפיות ג'ינג'ר

חצי כפית ציפורן גרוסה

מעי חזיר, מוכן למילוי, לפי הצורך

*על הבשר הטחון להיות מורכב מ30%-40% שומן 70-60% בשר – בטן מחזיר צעיר או חלקים מסוימים בירך או הכתף יתאימו היטב.

הכנה

מעבדים יחד את כל המרכיבים בידיים כ5 דקות, ולאחר מכן נותנים לתערובת לנוח. לאחר מכן מעבדים שוב כ10 דקות נוספות, נותנים לתערובת לנוח, וחוזר חלילה עד שהבשר מתאחד לעיסה אחת (אתם יכולים לעשות זאת במעבד מזון, רק תשגיחו שהכל נשאר קר מאוד).

לאחר מכן ממלאים את המעיים בתערובת הבשר ומעצבים לצורת נקניקיות. מבשלים את הנקניקיות בסיר עם מים רותחים כ3 דקות, ולאחר מכן מוציאים, מצננים, וזהו – הן מוכנות לצלייה או לטיגון. ניתן גם להקפיאן לשימוש במועד מאוחר יותר.

20171216_135747

ועכשיו, כדי לחתום את פסטיבל החזיר הזה, הבה נכין מנת יול מהסוג היותר מרשים – ירך חזיר צלויה. לא, אני לא מדבר על ירך החזיר המודרנית – ירך החזיר הזאת לרוב מגיעה כחצי נתח ארוז יפה בוואקום ומבושל למחצה, עם תוספי מזון וטעם, בסגנון "תכניס לסיר, בשל שעתיים, ומוכן! כי למה שאני אשפשף?". לא, אנחנו הולכים להכין כאן צלי חגיגי אמיתי מרגל חזיר שלמה. כן, בדיוק כמו שקראתם, שלמה. בנוסף, ירך החזיר של חג המולד לרוב מגיעה מעושנת קלות (או כבדות), ואנחנו הולכים לוותר על זה. ולמה? כי כאשר מעשנים נתח חזיר אמנם מקבלים טעם לוואי נחמד מאוד, אבל בדרך מאבדים משהו – ואותו המשהו הוא העור. אתם מבינים, כאשר אני אוכל בשר חזיר צלוי אני אוהב את העור הפריך, אבל קשה עד בלתי אפשרי לעשן חזיר ולהשיג עור פריך. וזה מה שאני מחפש כאן – צלי חזיר אמיתי עם עור פריך. אני אוותר על שוק חזיר מבושלת במים, תודה. אנחנו הולכים להכין כאן צלי חזיר רציני.

אז איך עושים את זה? קודם כל, מבחינת לוגיסטיקה – ב"ירך חזיר" אני מתכוון לזה – מדובר כאן על נתח במשקל 10 ק"ג בערך, שיאכיל בקלות 15 אנשים + שאריות. בנוסף, לא מדובר בנתח שנמצא באופן קבוע בקצביות החזיר המעטות שעוד נשארו בארצנו, מאחר ואת הירך לרוב נוטים לפרק למספר חלקים (בד"כ מחלקים אותה לחלק עליון, תחתון, והשוק) – כאן אתם רוצים את השוק השלמה, לפני הפירוק, עם העור ועם העצמות. לא אמורה להיות לכם בעיה להשיג את הנתח הזה, אבל כן צריך להזמינו מראש. אה, וקחו בחשבון שזה פרויקט של שלושה ימים שלמים – וצלייה של שמונה שעות בתנור לאחר מכן. במילים אחרות, מדובר במנה חגיגית שדורשת זמן והשקעה, וזה ממש לא "מוכן בצ'יק".

20171130_170901(0)

נעים להכיר.

וכעת, לאחר שהצטיידתם בשוק חזיר, פיניתם מקום במקרר, דאגתם שיש לכם תבנית גדולה מספיק, תנור גדול מספיק, וכיו"ב, מה הלאה? הצטיידו במבער.

20171130_170939

למה זה? מאחר ולנו בישראל אין ממש מסורת של גידול חזיר למאכל, רוב החזיריות לא מנקות כראוי את בשר החזיר שהן מוכרות ולא מסירות באופן יסודי את השערות עליו. אז קחו מבער, ועברו במהירות על עור החזיר – אתם מהר מאוד תראו כיצד השערות נשרפות לכל הרוחות- וכל מה שנדרש לעשות כעת הוא לגרד אותן עם סכין חדה (או לקלף כאשר זה מתאפשר) והן יעלמו וברוך שפטרנו.

20171130_171426

לאחר ששרפתם את כלל השערות והמזיקים על העור, הגיע הזמן להכינו לצלייה. בעזרת סכין *מאוד* חדה בצעו חתכים בעור במרחק 3-4 ס"מ בין לבין, משני צדדי הירך, אשר חושפים את השומן מתחת לעור (שימו לב לכך שהעור עבה יחסית). *אל* תחתכו את הבשר עצמו – על החתך להיות עמוק מספיק בכדי שהשומן ייחשף, אבל לא מעבר – ולמה זה? כי ירך החזיר הולכת להיכנס אל התנור לזמן ארוך. מאוד ארוך – 8 שעות אם לדייק, ובזמן הזה מה שיגן על הבשר מהתייבשות הוא שכבת השומן המצפה אותו. אותה שכבת השומן צריכה גם דרך לצאת החוצה – מעבר לכך שאף אחד לא רוצה לאכול צלי שומני מדי, השומן שיזלוג החוצה "יטגן" את העור, ובכך יהפוך אותו לפריך. זה הסוד מאחורי עור חזיר פריך – טיגון העור בשומן שמתחתיו.

20171130_172519

לאחר מכן, מתחילים להכין את הבשר. קחו 10 גר' מלח גס, לא מעבר, והוסיפו לו כף פלפל שחור, כפית קינמון, כפית ציפורן, וחצי כפית אגוז מוסקט מגורר, ועסו את הבשר החשוף שעל השוק (אל תדאגו לגבי העור, נטפל בו בהמשך). לאחר מכן עטפו בניילון נצמד והעבירו למקרר ללילה – מדובר רק בהמלחה ראשונית, ולא מעבר. נתחים גדולים כמו רגל חזיר שלמה צריכים לספוג את המלח לזמן רב יחסית – למשל, להבדיל אלפי הבדלות, חאמון יושב בתוך מלח כשבוע, ורק אז נתלה לייבוש. אנחנו מחפשים המלחה עדינה של הבשר – נכון שכמות כזאת לא מסוגלת להתפשט בכלל הנתח לא לילה ולא שני לילות, אבל לעור ולבשר המקיף אותו אנו, כאמור, הולכים לדאוג מאוחר יותר.

20171130_173903

למחרת, מכינים את תערובת התבלינים. קחו כף קינמון, כף ציפורן, ו2 כפות מלח ים גס. הוסיפו אליהן כף אבקת ג'ינג'ר מיובש, כפית פלפל שחור, וגרידות מלימון ותפוז. שטפו את רגל החזיר מהמלח, ולאחר מכן עסו אותה בתערובת התבלינים. דאגו להחדיר מהתערובת לכל החתכים אשר על העור, והכניסו למקרר, ללא כיסוי, לייבוש ללילה – הייבוש יבטיח שהעור יהיה מוכן לצלייה.

20171201_180523(0)

למחרת, הגיע הזמן להתחיל. כ9 שעות לפני הארוחה, הדליקו תנור ל220C. פזרו על תחתית התבנית מספר חצאי תפוחים, חתיכות בצל, ומעט שום קצוץ (כמה, ובכן, זה תלוי בגודל התבנית שלכם – אצלי אלו היו 5 תפוחים ו4 בצלים גדולים, יחד עם 2-3 שיני שום). אם אתם מעוניינים ללכת ברוח הימים ההם בזמן הזה, חרטו את הרונה של אינגווי-פריר על אחד התפוחים, או יותר.

20171202_045816

לאחר מכן הניחו את רגל החזיר על התפוחים, ושפכו על העור מיץ מלימון קטן אחד. פזרו מעט מלח גס על העור והוסיפו 750 מ"ל יין דבש אל התבנית – וקדימה, לתוך התנור. בשלו בחום גבוה חצי שעה, ולאחר מכן הוסיפו עוד 250 מ"ל יין דבש לתבנית, כסו את הבשר בנייר כסף, והורידו את החום ל160 מעלות. בשלו ל7 שעות נוספות.

20171202_050609(0)

לאחר תום 7 השעות, הסירו את נייר הכסף, וצלו ב220C לחצי שעה נוספת, עד שהעור פריך לחלוטין (וכיצד יודעים שהוא כזה? כאשר מקישים עליו עם הסכין ישנו צליל חלול). כסו בנייר כסף ותנו לבשר לנוח כשעה.

20171202_123222

רגע לפני חצי השעה האחרונה…

20171202_140737

ובבקשה – מוכן.

לאחר תום מנוחת הבשר, ההמתנה הארוכה בחייכם עד עתה, הסירו את נייר הכסף והורידו את העור. אם ביצעתם הכל כמו שצריך, העור יוסר מהבשר בלי שתנסו אפילו.

20171202_140824

העבירו אותו לצלחת ופרקו אותו למספר חתיכות, שיהיה מה לנשנש בזמן שמפרקים את החזיר (במקור אגב, לפני עידן הדיאטתי-לי, נהגו להגיש את העור הצלוי כמנה ראשונה).

20171202_140916

כעת, קחו סכין משוננת וחתכו את רגל החזיר לפרוסות. הגישו עם מיצי הצלייה המעורבים בשומן אשר הצטברו בתחתית התבנית, תערובת של התיבול, יין דבש, תפוחים, שום, ובצל, ועם שורשים צלויים כתוספת – קולורבי, צנון, ולפת, אם לדייק. והרי לכם ארוחה ימי ביניימית אמיתית הראויה למלך העלפים, מהסוג שבהחלט היה אפשר למצוא בימים בהם אינגווי-פריר שלט ביערות.

20171202_141029

Dig in. שימו לב איך משכבת שומן תת עורית נכבדה למדי נותר מעט מאוד.

וחשבתם שסיימנו כאן? טעיתם. כאשר צולים לזמן ארוך נתחים גדולים כמו רגל חזיר שלמה לא כל השרירים בה מתבשלים באופן שווה. חלקם הופכים לנימוחים ומתפרקים לחלוטין, ואחרים בעלי מרקם ממש. כאשר תפרקו את הבשר, לא מעט סיבי בשר, שאריות עור צלוי, וכיו"ב ייפלו מהנתח לתוך מיצי הצלילה. הוציאו את סיבי הבשר האלה יחד עם התפוחים והבצל המבושלים ומעט מנוזלי הצלייה (כוס או יותר) למעבד מזון, ועבדו היטב עד לקבלת ממרח. טעמו ותקנו תיבול, והוסיפו מיצי צלייה אם הבשר יבש מדי). העבירו לצנצנות וכסו בשומן חזיר מזוקק לאיטום – ובבקשה, קיבלתם רייט, ממרח בשר של צלי רגל חזיר.

20171202_141528

שמרו את הרייט במקרר או לחלופין בשלו את הצנצנות באמבט מים רותחים לחצי שעה בכדי לבצע סיטרול. הרייט יישמר לזמן ארוך לאחר מכן מחוץ למקרר – אמנם זאת נשמעת כדרך יצירתית להתמודד עם שאריות (והולכות להיות, אל דאגה), אבל בעבר זאת הייתה דרך לשמר בשר עבור החורף. ואגב, העצמות הצלויות? ניתן לשמור אותן למרק.

20171204_134833

אני הגשתי את הרייט על פרוסות לחם עם פרג, שהוכן באותה הצורה כמו הבצק המשמש בפוסט הזה, וגם תוספת חרדל גרגרים לא הזיקה. ולמי שתוהה לגבי קינוח לארוחה הכוללת רגל חזיר צלוייה, אני הייתי מגיש עוגת פירות ספוגה בשנאפס, רום, או ברנדי. אם אתם מתעקשים לשמור על התימה של בשר חזיר, אתם יכולים להחליף חלק מהחמאה המשמשת לאפיית העוגה בשומן חזיר מזוקק – זה מה שאני עשיתי בכל מקרה.

ולסיום, בכדי לחתום את פסטיבל החזיר הזה, הנה סרטון נחמד מאוד על פירוק חזיר לכבוד חג המולד ברומניה. אמנם זה בימינו אנו, אבל ככה דברים נראו בעבר, גם בימים בהם העלפים חיו ביערות –

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “היפוך החורף 2017 – חלקי חזיר לכבוד מלך העלפים

  1. כזה מעדן על הבוקר,עשית אותי רעבה. באחת הדנאות ביקרתי בעמק חפר לסדנה מיוחדת בבשר חזיר.
    טעיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

  2. תודה רבה! בעיקר על שיעור בהיסטוריה, אבל גם על ההשקעה והפירוט במתכון

    אתה אחד הבלוגרים היותר מעניינים ברשת, ואני מתרגש כל פעם מחדש שאני מקבל דיווח על פוסט חדש
    אז.. תודה רבה על ההשקעה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s