על כבש מיובש והפטיש של ת'ור

20171130_140521

אם הייתי שואל אנשים מיהו האל הנורדי המוכר ביותר, סביר להניח שהתשובה תהיה ת'ור. למה? בגלל הסרט הדבילי ההוא (אם כי למען ההגינות עלי לציין שאני נוטה להירדם/להעביר קדימה בכל אחד מהסרטים של מארוול שאי פעם יצא לי להוריד – וונדר וומן, ת'ור, דדפול, באטמן הטרילוגיה, וכו'. כנראה אני לא אדם של גיבורי על). הסרט הזה במובן מסוים מחזק בי את הדעה שאין שום עיבוד ראוי למיתולוגיה הנורדית בתרבות הפופולרית – מת'ור ועד ויקינגים, נדמה שהדמויות המיתולוגיות פשוט היו יותר מעניינות מהמקבילה שלהן בקומיקס או על המסך הגדול.

מי היה האל ת'ור? באופן רשמי ת'ור היה אל הרעם ומזג האוויר (כאשר לשמו ישנה המשמעות הזאת בדיוק – "רעם"), מגנם של בני האדם השומר עליהם מפני הענקים, אך הוא היה מעבר לכך, הרבה מעבר לכך, והוא היווה סמל מאז ומתמיד, בכל אחד ואחד מגלגוליו, בין אם בגרמניה, סקנדינביה, אנגליה, ואפילו ברוסיה, ולמרבה הצער, גם היום הוא מהווה סמל. התיעודים העתיקים ביותר על האל ת'ור מגיעים מידי הרומאים, אשר קראו לו "הרקולס הגרמאני"' או לחלופין, יופיטר. אין צורך לפרט מדוע ת'ור קיבל את הכינוי השני – אל הרעם, אחר הכל, הוא אל הרעם – אך הכינוי הראשון כהרקולס מעיד על חשיבותו התרבותית הרבה. הרקולס בעולם היווני-רומאי היה גיבור על, אייקון תרבותי שכל אדם הכיר את שמו, בנו של זאוס אשר מילא את כל משימותיו, ולמרות כל הייסורים שסבל מהם, בסופו של דבר עלה לאולימפוס. בזמן שהתיעודים על ת'ור בגרמניה ובאנגליה לוקים בחסר רב, בסקנדינביה דווקא השתמרה תמונה די טובה שלו. לפי המיתולוגיה הסקנדינבית ת'ור היה בנם של אודין ראש האלים והענקית "ארץ", ותיאורו היה כלוחם אדום שיער וזקן הרכוב על מרכבה רתומה לעיזים. נשקו היה הפטיש של ת'ור, ובעזרתו הוא לחם באויבים רבים – החל מדרקונים וכלה בענקים, כאשר התואר האחרון הפך אותו לכה חשוב בעיניהם של בני התקופה. הענקים הנורדיים לא היו בדיוק הענקים מאגדות ילדים – הם סימלו כוחות טבע הרסניים,  בין אם הרי געש, רעידות אדמה, ועוד, ואל אשר נלחם כנגדם נחשב אם כך כמגן האנושות.

20171130_140507

המיתוס על ת'ור כמגן האנושות המשיך עימו, וקיבל בהמשך מימדים אפוקליפטיים (ותיאלצו לסלוח לי על הדרמטיזציה הקלה שאבצע כאן). בדומה לנצרות, ליהדות, ולאסלאם גם לנורדים העתיקים היה מיתוס כיצד יסתיים בעולם. המיתוס עצמו מתחיל בלוקי, ענק האש והתכסיסן בחצר האלים, מיד לאחר שנולדו ילדיו הזאב פנריר, המפלצת הל, והנחש/דרקון יורמונגנדר. האלים עם זאת ראו שצאצאיו של לוקי יגרמו נזק רב, וכך הל גורשה לשלוט בשאול, פנריר הזאב נכבל בשרשרת קסומה, ויורמונגנדר נזרק לתוך הים המקיף את 9 העולמות. לוקי כמובן שלא אהב את הסידור הזה, ובשל כך הוא החליט להתחכם. לאודין ולאלה פריג היה ילד בשם באלדר, אשר מתוך חשש לחייו פריג השביעה את כל החומרים אשר בארץ שלא יפגעו בבאלדר, למעט צמח הדבקון שלא נדמה כמסוכן בעיניה. וכך לוקי קרא לאל העיוור הודר, ונתן בידיו קשת וחץ מדבקון – והודר פגע בבאלדר. האבל באסגארד היה רב, ואף בוצע ניסיון להחזיר את באלדר מעולם המתים – ניסיון שנכשל, הודות ללוקי. כעונש על מעשיו, האלים כבלו את לוקי בעזרת מעיו ותלו מעל ראשו נחש אשר יטפטף עליו מארסו, כעינוי נצחי הראוי לרוצח שכמותו.

עם זאת, לוקי לא נועד להישאר כבול לנצח, מאחר וגם האלים לא נמצאים מעל לגורל. באחרית הימים זאבים יבלעו את השמש, וחורף ארוך יבוא על הארץ. בני האדם ילחמו זה בזה וכל שארית הגינות ומוסר תיעלם. הארץ תרעד והשלשלאות הכובלות את הזאב פנריר ואת לוקי יישברו. יורמונגנדר יפרוץ לתוך הארץ, והל תנהיג צבא של מתים כנגד אסגארד, מעוז האלים. הענקים גם הם יתמרדו, וענקי האש יצעדו למלחמה. ת'ור יחסל את יורמונגנדר אך רגעים ספורים לאחר מכן ימות מארס הנחש. אודין יילחם בפנריר אך ימות בדרך, ובנו ויד'אר יהיה זה אשר יקטול את הזאב. האל אינגווי-פריר יילחם בראש ענקי האש סורטר, אך ימות בדרך ועוזרו ישלים את העבודה, בעוד שהיימדלר, שומר אסגארד, ילחם בלוקי, ושניהם ימותו בדרך. ולאחר שענקי האש יובסו הם יתפוצצו במטח אש אדיר (כלומר, כהרי געש) אשר ישרוף את הארץ, ולאחר מכן ארץ חדשה תעלה, בה האלים ובני האדם אשר ישרדו יחיו באושר נצחי.

עד כאן זה נשמע כמו כל מיתוס אפוקליפטי על סוף העולם, רק שכאן מגיע ההבדל – בזמן שביהדות, בנצרות, ובאסלאם סוף העולם אמור להגיע מתישהו בעתיד, מבחינת הנורדים העתיקים השמש אכן נבלעה על ידי זאבים פעם בשנה, ביום הקצר ביותר, כך שמבחינתם כל חורף היה עלול להיות תחילתו של סוף העולם. ולמה זה? כפי שהוזכר, במיתוס הנורדי זאבים רדפו אחר השמש, וככל שהולכים יותר צפונה כך המשמעות של "היום הקצר בשנה" נהיית יותר ויותר ברורה. היום הזה היה מסתכם בכמה שעות אומללות של אור המלוות בשלג וכפור, והחגיגות ביום זה נועדו לבטא את התקווה שאכן השמש תיוולד מחדש, כלומר, לא נבלעה על ידי הזאבים שבשמים. עם זאת, זה לא הכל – בלילה הקצר בשנה ת'ור היה יוצא לציד. לפי האגדה (שככל הנראה מקורה בזוהר הצפוני) בלילה הקצר בשנה ת'ור, אודין, וכל צבא אסגארד יצאו לדהרה דרך השמים לכיוון ההרים אשר נמצאים בצפון הרחוק של העולם לצוד את הענקים – כלומר, לחסל את כוחות הטבע הבעייתיים. ת'ור, כאויב הענקים, היה אחד ממנהיגיו החשובים של צבא זה, בין אם כמפקדו או כשני בתפקיד תחת אודין אביו. וכך, לכבוד הצלחת הציד היו מקריבים עז לכבוד ת'ור בתקווה שמרכבתו רתומת העיזים תדהר מהר, ושברקיו יכו בכמה שיותר ענקים.

פולחנו של ת'ור לא היה מוגבל רק לשבטים הנורדים, ויחד עם הסוחרים והפושטים הויקינגים התבסס היטב גם במזרח אירופה. סוחרים ולוחמים משבדיה ייסדו ממלכות במזרח הים הבלטי, ובהמשך, המשיכו דרך הנהרות לתוך רוסיה ואוקראינה, וייסדו שם ממלכות. תושבי ממלכות אלה היו ברובם סלאבים, והאל הראשי שהם עבדו היה פרון, אל הרעם – וככל הנראה פרון ספג אי אילו השפעות מת'ור (או להיפך) – כמו ת'ור, גם הוא קשור אל האדמה (רק שפרון נשוי לה בניגוד לת'ור שהוא בנה), וכמוהו, גם הוא נלחם בכוחות אפלים בטבע אשר תבוסתם מהווה סיבה למסיבה בתקופה של הלילות הארוכים בשנה. כמובן שלא מן הנמנע (ואפילו די סביר) שהן פרון והן ת'ור החלו כאותה הדמות עם שמות שונים, אך הדמיון בין השניים הקל מאוד על המהגרים הסקנדינבים למזרח אירופה לזהות את פרון עם ת'ור, להתבולל עם המקומים, ובסופו של דבר אף להיטמע בהם.

כמו כל אלי הצפון ת'ור איבד את מעמדו בעקבות ההתנצרות, אם כי כמו בסיפורים עליו, גם כאן הוא לא הלך לעולמו בשקט – במהלך התנצרותה של סקנדינביה הפגאנים נהגו לשאת עליהם תליון המתאר את פטישו של ת'ור. תליון זה ככל הנראה החל כקמיע להגנה, אך בהמשך, כאשר הנצרות החלה לאיים על האלים הישנים הוא נהפך לקמע של התרסה כנגד הדת החדשה, מן הצהרת נאמנות לעבר, ובלא מעט מקרים כאשר מיסיונרים נוצריים ניסו לחלל פסלים של ת'ור הם עברו לינץ' בתגובה. ת'ור אמנם מת עם עליית הנצרות, אך מעטים היו האלים הצפוניים אשר נהפכו לכזה סמל. למרבה הצער, פטישו של ת'ור ממשיך להופיע כסמל עד לימינו אנו – ולעיתים יותר מדי קרובות במעגלים ניאו-נאציים (את העובדה שת'ור, כמו גיבורים ואלים נורדים רבים אחרים, לקח אישה השייכת לשבט אחר שאיננו חלק משוכני אסגארד, אותם הבזויים משום מה מעדיפים לשכוח), עובדה מצערת שמאמינים מודרניים בדתות הנורדיות מאוד לא מחבבים.

20171202_065913(0)

אז מה אפשר להכין לכבוד אל הרעם? הבחירה המסורתית תהיה מן הסתם משהו מבשר עז, ובאמת במקור זה מה שתכננתי לעשות – הרי אחרי הכל עיזים היו בעל החיים אשר ייצג את ת'ור, הן משכו את מרכבתו, והקורבן שת'ור נהג לקבל לעיתים קרובות היווה עז. עם זאת, למרבה הצער אי אפשר להשיג בשר עז – כל מי ששאלתי הסביר לי שבשר עז הוא בשר מגעיל ולא טעים, ושהוא קשה מאוד. הניסיון האישי שלי עם עז מעט שונה, גם אם זניח – בפעם הראשונה (והאחרונה) שאכלתי עז היה מדובר בעז הרים אלפינית, שנצלתה על הגריל לדרגת מדיום רייר. אני נהניתי מכל רגע, אבל אין לי מושג עד כמה עז הרים מייצגת בטעמה את העיזים המבוייתות. חבר ששאלתי טען שבשר עז מאוד טעים, ושהסיבה שהרבה אנשים נרתעים ממנו היא כי הוא דורש בישול מאוד ארוך. אני בכלל תכננתי להמליח ולייבש (מה שאני יודע שנעשה עם בשר עיזים פראיות באלפים האיטלקיים), אבל שיהיה. אם לא עז, אז כבש.

עם זאת, איזה מאכל כבש ראוי לאל הרעם? לא שיש לי משהו נגד כבש משוח בלימון ואז נצלה בגריל, אבל זה היה יותר מדי בנאלי בעיני. אז קראתי איך מבשלים כבש בצפון אירופה, ומהר מאוד מצאתי משהו אשר מצא חן בעיני, ולאותו המאכל קוראים "פינשט", או כפי שזה נכתב בנורווגית, Pinnekjott (עם הסימן הזה של קבוצה ריקהבמקום הo, והתנצלותי הכנה בפני כל הסקנדינבים שאולי קוראים זאת. אין לי מושג איך הוגים זאת, אולי כמו הo אומלאוט הגרמני), עם המשמעות המילולית מאוד של "בשר על מקל" (כבר נוצרת אסוציאיציה של אנשי מערות, לא?). מהו הפינשט? ובכן, קחו צד שלם (כלומר, חצי בטן+גב ללא הגפיים הקדמיות והאחוריות) כבש או טלה, המליחו אותו, וייבשו באוויר (וניתן גם לבצע עישון קר, אם כי ממה שקראתי ככל הנראה זה ממש לא חובה) מספיק זמן. לאחר מכן חלקו לחתיכות, נקזו את המלח, ואדו את הבשר. זה פינשט, ומדובר במאכל עתיק המיוצר בשיטות עתיקות, דבר שסביר להניח היה קיים עוד לפני שת'ור היה אל, והויקינגים ככל הנראה אכלו משהו דומה – הרי זה בשר שניתן היה לקחת למסעות, והויקינגים העדיפו בישול בשר במים בניגוד לצלייה בגריל. אה, והאם הזכרתי שזהו גם מאכל חג מולד?

20171208_153355

ולנורווגים אשר אולי קוראים זאת ותוהים למה הבשר בתמונה אפור – רק אומר שאני לא משתמש בסלפטר או מלח ורוד…

אז איך מכינים ומבשלים פינשט?

קודם כל, הצטיידו בצלעות כבש, עדיף עם הפילה, ואתם צריכים לפחות 5-6 צלעות בגוש אחד (מצטער, זה לא יעבוד בכמות קטנה…). כעת, על כל 100 גר' בשר הוסיפו 50 גר' מלח, ותבלינים כראות עיניכם – אני הוספתי ערער ופלפל שחור, אבל כמובן שזה נתון לשיקולכם הפרטי. כעת הניחו את הבשר בכלי זכוכית, כסו, והמליחו אותו כשבוע או יותר. לאחר מכן שטפו את הבשר מהמלח ותלו לייבוש (או לעישון קר, אך בארץ עישון קר לזמן ארוך די בלתי אפשרי מטעמי מזג האוויר).

וכעת – מחכים. אני נתתי לפינשט שלי להתייבש ולהתפתח כחודשיים, אבל זה כי אוקטובר ונובמבר יחסית היו חמים עבור הסתיו. אם הייתי גר באקלים יותר קר, הייתי נותן אפילו יותר, כשלושה חודשים ויותר – וככל שהזמן גדל כך טעמו של הבשר נהיה מורכב יותר ויותר, עם טעמי לוואי שהם, ובכן, יותר gamey (ואין לי מושג איך לתרגם זאת). ועכשיו, נניח שהצלעות כבר מיובשות היטב, מה הלאה?

קחו אותן לקצב שינסר אותן עבורכם, ויחלק לחלקים אשר ניתן לאכול – בנו על צלע אחת לאדם – ולאחר מכן השרו את הצלעות במים ללילה, לניקוז המלח הרב אשר בהן. למחרת, בשלו את הצלעות על ידי אידוי – ממה שקראתי בנורווגיה היו מניחים את הצלעות על ענפי עץ ליבנה, מה שהיה נותן להן גם טעם ייחודי. בכל מקרה, על האידוי לקחת כ3 שעות לפחות, או עד שהבשר נופל מהעצם (וזה חשוב מאוד, כי אם הבשר יתקשה הוא באמת יהפוך לסולייה).  לאחר מכן מכניסים לתנור בחום גבוה ל2-3 דקות רק כדי לצלות מעט את השומן – ומגישים. הדרך המסורתית היא להגיש את הפינשט עם פירה לפת – אני הוספתי ללפת תפוחי אדמה, גזר, וקרם פרש, וגם גרגרי Sea Buckthorn משומרים בסירופ סוכר, ומסורתי או לא זה היה מוצלח למדי.

ומהו הטעם?

למאכל הזה יש טעם של הימים ההם, אולי במובן המודגש ביותר שיכול להיות – תשכחו מסלאמי, כרוב כבוש, וכיו"ב מותססים, מאחר ופינשט זאת ליגה אחרת. הטעם המותסס/רקוב חזק בהרבה, ומזכיר הרבה יותר בשר צבי מיושן מכבש. עם זאת, הדמיון בטעם לצבי נגמר פחות או יותר בטעמי הלוואי. לפינשט מרקם אחר, הרבה יותר סיבי ושונה, ואם כבר הייתי אומר שהוא מזכיר בקלאו – וזה לא מפתיע, כי כאשר חושבים על זה פינשט הוא מן סוג של בקלאו רק מבשר ולא מדג. קחו בחשבון שעד כמה שזה מעניין לבצע שיחזורים היסטוריים למאכלים מהסוג העתיק, הפינשט הוא טעם נרכש במלוא מובן המילה. כאמור, אל תופתעו אם לאחר כל ההשקעה תיאלצו לאכול לבד.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “על כבש מיובש והפטיש של ת'ור

  1. פינגבק: נקניקיות מותססות חלק א' – להשאיר בשר מחוץ למקרר | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

  2. פינגבק: נקניקיות מותססות חלק ה' – נקניקייה סינית | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s