דעה – למה אני כמעט ולא אוכל במסעדות בישראל

אני לא אוהב לא לקרוא ולא לכתוב פוסטי יום כיפור. אני יודע שיש, תיאורטית, משהו יפה במנהג הזה של לבקש סליחה אבל אני חושב שכל ההתפייטות עליו באינטרנט נוטה להיות מעצבנת במקרה הטוב וטרחנית במקרה הרע, ולרוב נובעת מהתחסדות נוסח אמונה של "סליחה זה כמו ללחוץ על כפתור". אז לא, יש דברים שאין עליהם לא סליחה ולא מחילה, בטח כאשר כל האידיוטים שמשתתפים בפסטיבל המעצבן הזה חוזרים לסורם מהר מאוד. בכל מקרה, היום החלטתי לחרוג ממנהגי ולשמש כקטגור (כן חרגתי מהמנהג ופרסמתי זאת מעט לפני יום כיפור) – ובחיי, למסעדנות הישראלית יש הר חטאים לכפר עליהם, ומלאה הכוס עד תומה. ונחשו מה? הם לא יעשו זאת – אלא אם הלקוחות יתחילו לכפות זאת עליהם דרך הכיס.

כותרת הפוסט הזה היא "למה אני כמעט ולא אוכל במסעדות בישראל". אין לי התנגדות לאכול במסעדות כמובן – אבל לא כאשר זה מתנגש עם העקרונות שלי. כפי שאמרתי לא פעם, אני הראשון שיצא לאסוף צמח חדש מהטבע והראשון שיתעסק עם חומרי גלם לא סטנדרטיים, עם סייג אחד – אני לא לא מתעסק עם חיות וצמחים בסכנת הכחדה ואני לא נכנס לשטחים מוגנים, ומבחינתי זה לא נתון לדיון בכלל, זהו קו אדום שאני לא חוצה ולא מוכן לחצות בעד שום הון. למרבה הצער, מעטים שותפים לדעה שלי בנושא זה, בפרט בקרב אושיות הקולינריה בישראל. כל כמה זמן יוצא לי לקרוא כתבה על שף כלשהו שלאחר איזה התמוטטות עצבים הנדמית כלקוחה מהספר (או סתם פשיטת רגל) עבר ל"בית פסטורלי בכפר" בהרי ירושלים/גליל/גולן/איזור גנרי אחר, והתחיל ללקט צמחי בר ולבשל איתם. ואז אני מגיע לנקודה בה אני קורא שאותו השף קוטף אזוב בהרי ירושלים, עוקר שומי בר בכרמל, מתפייט על עכוב, ובלי קשר לאיך שהוא מבשל הפה שלי מתמלא בטעם רע. לכל הרוחות, אינני יודע מאיפה להתחיל – אלו צמחים מוגנים במדינת ישראל, אסורים בקטיף לפי חוק ומסיבה מאוד טובה – אלו צמחים בסכנה, שצריך לתת להם לחיות את חייהם בשקט. בהתחשב בכך שזהו פשע קבוע בחוק והעבירה מתפרסמת באינטרנט, היכן המשטרה? לאלים הפתרונים.

זה לא מסתיים כאן כמובן – כאשר אני קורא הוראות מטעם "שפים" שכאלה לליקוט אני מתחלחל עד עמקי נשמתי. איפה הכללים של לאסוף עד 10%? איפה הוראות הזיהוי? איפה ההדגשה על עשה ואל תעשה? מה עם השיקולים הקשורים לרעילות? עונתיות? בדרך כלל לא ממש אכפת לי שאנשים כותבים שטויות באינטרנט, בעיקר מאחר ולי יש מספיק כלים בכדי לברור את האמת מכל הזבל. עם זאת לעולם הליקוט כללים מאוד ברורים שהם כללי ברזל – אם תעברו עליהם התוצאה תהיה או שהצמח ייכחד מהשדה, או הרעלה, או שניהם יחד. פעם הייתי מגיב לכתבות כאלה עם הערות, היום גם זה לא. עבור מה אני טורח? הרי זה לא יותר מגימיק עבור אותם המסעדנים, גימיק נחות בדיוק כמו תוכניות הריאליטי שהרסו כל חלקה טובה, והם גם ככה לא יקשיבו כי האגו כבר הספיק להתנפח מעבר לכל פרופורציה. אכפת להם שצמח כלשהו ייעלם? מעניין אותם שטעויות בזיהוי יובילו להרעלה? נו באמת. מה זה לעומת כמה עשרות לייקים באינסטגרם?

אה, ועוד משהו – כל מה שנכתב כאן על ליקוט צמחים בטבע תקף גם לצמחים נדירים שאתם רואים בשווקים. כבר יצא לי יותר מפעם אחת לקרוא כתבות קולינריה על שווקים אלו ואחרים בהן הכתב (לרוב איזה "שף" או אושיית קולינריה בפני עצמו שצריך פרסומת) התמוגג מכך שבשוק כלשהו ניתן למצוא בדוכני הירוקים "צמחי בר שכבר לא רואים הרבה בימינו". חשבת אולי, אדוני הנכבד, שהסיבה בגללם הצמחים האלה נעלמו מרוב השווקים היא בגלל ליקוט יתר? פשוט עושה חשק להקיא. אם אתם רוצים לחיות מדברים שצומחים באדמה עליכם לדעת לכבדה – ומה שאתם עושים שקול ליריקה בפרצוף. אה, ועוד משהו, שפים ובלוגרים יקרים שלי – אם אתם מעודדים קניית צמחים מוגנים בשווקים, גם אם לא קטפתם אותם בעצמכם, אתם שותפים לדבר עבירה ואתם גרועים בדיוק, אבל בדיוק, כמו האדם שעקר את הצמח. הטבע לא שייך לכם, אלא לכלל הציבור, ולכלל הציבור יש חובה לשמור עליו. הוא לא קיים כדי שאתם תוכלו לעשות עליו קופה עם גימיק זול (טוב, האמת שבהתחשב במחירים השערורייתיים בביצה התל אביבית זול זה לא, אבל הנקודה ברורה).

ליקוט מהווה דוגמא אחת, והגשת חיות בסכנת הכחדה מהווה דוגמא שנייה. למרבה המזל, הציד (באופן כללי) לא חוקי במדינת ישראל – כן, אני יודע שיש ציידים אחראיים, אבל במדינת ישראל הרוב הגדול לא אחראי ואין משאבים מספיקים כדי לאכוף את החוק על הלא אחראיים, ובכזה מצב איסור גורף על ציד עדיף בהרבה – אך דיג דגים בסכנת הכחדה ובשיטות הרסניות להפליא ממשיך להתבצע באין מפריע, בין אם באישור החוק או בלעדיו (תוך כדי העלמת עין של הרשויות, שזאת שערורייה בפני עצמה), וזה מביא אותי לנקודה השנייה שלי – בשם היוקרה הקולינרית, יותר מדי מסעדנים ושפים בישראל, בלי שום בושה, עוזרים באופן פעיל להרס וחורבן הים התיכון. לא עוזרים, סליחה, טעיתי בניסוח – מעודדים בהתלהבות את הפיכת חופי ישראל למדבר ימי.

הבה נעבור קודם על הנתונים – הדיג בישראל מתבצע ברובו על ידי ספינות מכמורת, כלומר, רשתות ענק אשר גורפות את כל מה שנמצא בדרכן ובדרך מגלחות את הקרקעית ומחרבות אותה. מדובר בשיטת דיג הרסנית למדי הודות לעובדה שיש בה המון שלל לוואי אשר לרוב נפצע אנושות במהלך הדיג וחוזר אל הים פצוע קל במקרה הטוב, אם לא גוסס או מת במקרה הרע. בנוסף לכך ישנה הבעיה שבישראל אמנם באופן רשמי החלו ב2016 בעונות ללא דיג ופה ושם מגבילים את המכמורתנים (מה שלא מספיק – יש לזרוק את שיטת הדיג הזאת לפח האשפה של ההיסטוריה ומיד), אבל אם להאמין לסדרת הכתבות הביזיוניות של גיל ססובר ב"הארץ" הספינות פשוט יוצאות מהמים הטריטוריאליים של ישראל ודגות שם (אין לי מילים). כרגע דגת ישראל צריכה מנוחה וזמן להשתקם, או לכל הפחות נדרשת רגולציה מאוד חריפה על ענף הדיג עד אשר הדגה תתאושש, וחוסר האכפתיות של משרדי החקלאות ואיכות הסביבה לגבי נושא זה מהווים סיבה למאמר יום כיפור בפני עצמו. אך זהו, אחרי הכל, איננו הנושא שלנו להיום, שלא לדבר שהוא לא מעניין מספיק אף אחד שם למעלה גם אם כן.

לא, כעת אנו עוסקים בעובדה שביותר מדי מסעדות ניתן לראות לוקוס מקומי, מוסר ים טרי, טונה אדומה מקומית, וכיו"ב דגים בסכנה ו/או מרשימת הIUCN המככבים בתפריט, והעובדה שמנות אלה כה פופולריות רק מעודדות את המנהגים הבזויים האלה (פירות ים, למי שתוהה, הרבה פחות בעייתיים מאחר והם נתפסים באופן שונה). ברגע בו אני רואה דגים שכאלה בתפריט של מסעדה, אני קם והולך. אני יודע, סביר להניח שלפחות בחלק מהמקרים מדובר בדגי בריכות או דגים מיובאים (לפחות במקרה של המוסר והלוקוס) – הרי הטענה (בין אם שקרית או לא) שדג מגיע מהים משמשת לעיתים קרובות כתירוץ להקפיץ מחירים לרקיע השביעי – ועדיין, אני את הסיכון לא מוכן לקחת, שלא לדבר שגם בתסריט האופטימי יותר המסעדה לא יוצאת טוב במיוחד, ואני כלקוח לא מוכן לקבל יחס כזה.

ישנם אנשים הטוענים שאין נזק בכך שהמסעדות משתמשות בדגים שכבר נידוגו ולכן אין בעיה להשתמש בהם, במין גישת "אם כבר אז כבר". אז לא, זה ממש לא המצב. נתחיל מזה שבכל העולם ובכל מערכי הדיג יש דרכים למיין ולהחזיר דגים אסורים בדיג לים – בארץ פשוט לא מיישמים זאת – ונמשיך עם כך שיש ביקוש ציבורי די עצום לטונה, מוסר, לוקוס, וכיו"ב, ושההזמנות מתבצעות מראש. אם השפים והמסעדנים (וגם בלוגרי וכתבי האוכל – אתם אשמים במצב הזה לא פחות!) היו רוצים לקחת עמדה הם מראש היו מסרבים לקנות את הדגים האלה ומעודדים אנשים אחרים לנהוג כך – קוראים לזה צרכנות אחראית, אם תהיתם. אם הייתם מסרבים לקנות דגים בסכנת הכחדה המצב הזה לא היה מתרחש מלכתחילה מאחר והדייגים לא היו מטווחים את האוכלוסיות של הדגים שבסיכון. אה, ועוד הערה, ספציפית לגבי לוקוסים – לפי החוק הישראלי כלל סוגי דגי הדקר שבחופי ישראל נחשבים כערכי טבע מוגנים. או במילים אחרות, מי שמוכר או קונה לוקוס שנידוג בים התיכון עובר על החוק, ובפרט מי שמגיש אותו במסעדתו (בשל מצב האוכלוסייה בים התיכון, רוב הלוקוסים בארץ מיובאים מבריכות במצרים, למי שתוהה – אך זה לא מפריע למסעדנים לשווק אותם כדגי ים). וכן, אולי הגיע הזמן להתחיל להלשין על מסעדנים, אם כי אני בספק רב שזה יעניין מישהו. ואם אתם לא מאמינים לי שאכן המצב חמור, לכו לדוכן דגי הים הקרוב ביתכם – שימו לב כיצד הגודל הממוצע של דגי הים שניתן למצוא בדוכני הדגים יורד בהדרגה, הוכחה יותר טובה מזה לא צריך. וכן, תלמדו להסתפק בפירות ים, דגים מיובאים, ובדגי בריכות, מאחר ובקצב הזה דגי הים יעלמו מחופינו, ואיך נגיד זאת בעדינות, לשמור על המאזן האקולוגי בים קצת יותר חשוב מהצלחת שלכם, גם אם זה לא נדמה לכם ככה.

זה מזכיר לי שלפני שנתיים בערך קראתי כתבה שנכתבה בדיוק על נושא זה ורואיינו בה מספר מסעדנים ושפים מה"סצינה" התל אביבית, ואחד המרואיינים אמר (והסיבה שאינני חושף את שמו היא מהסיכון שדבריו הוצאו מהקשרם, מה שאני מאוד מקווה שקרוב לאמת), בהתחסדות רבה, שהוא היה מעוניין להסיר דגים בסכנת הכחדה מתפריט המסעדה שלו, אבל הוא לא יכול "בגלל דרישת הקהל". וואו, לא, פשוט לא,. בעצם, אני יודע בדיוק מה לומר לאותו האדם – אתה לא יותר מפחדן עלוב או סתם חזיר תאב בצע (והתנצלותי הכנה אל החזירים, שהן דווקא חיות חביבות למדי). הנאמנות שלנו לאידיאלים שלנו נמדדת כאשר הם דורשים מאיתנו לבצע הכרעות לא נוחות – ואדם שבמכוון וביודעין עושה את רווחיו על ידי פגיעה אקטיבית בסביבה הוא אדם בזוי שכף רגלי לא תדרוך באף מקום שהוא קשור אליו. אם באמת היה אכפת לך מדגים בסכנת הכחדה, היית מפסיק להגיש דגים בסכנת הכחדה במסעדה שלך – כי עובדה שישנם שפים הראויים לשבח (כמו למשל רימה אוליברה ואורי ירמיאס) אשר הפסיקו להגיש דגים בסכנת הכחדה במסעדות שלהם, ונדמה שהם מסתדרים יפה מאוד. ובבקשה, די להיתלות בענף הבלתי קיים של "הציבור דורש". הציבור ברובו לא מודע לעובדות האלה – שפים, בלוגרי אוכל, כתבי מזון וכיו"ב, אם לשם שינוי תתחילו להעלות את הנושא הזה לכותרות הציבור ילך איתכם. האמינו או לא, לרוב הציבור אכפת בדרכו מאיכות הסביבה, הוא פשוט לא מודע למה הוא יכול לעשות (ונאמר תודה ללוביסטים בממשלות ישראל לדורותיהן שבזכותם המידע הנ"ל נחסך מאיתנו). אם באמת היה אכפת לכם ממצב דגת הים התיכון הייתם נוקטים עמדה. לי משום מה נדמה שהגימיק מעניין אתכם הרבה יותר, בעיקר מאחר ובניגוד לאיכות הסביבה הגימיק הוא זה שבסופו של דבר מרפד את חשבון הבנק שלכם. אה, ועוד משהו – כאשר אתם מגישים במסעדה שלכם דג מוגן, אתם שותפים לדבר עבירה. כן, אתם פושעים, והפשע שלכם לא פחות חמור מזה של הדייג – זאת היא עבירה פלילית לכל דבר ועניין, לפי ספר החוקים של מדינת ישראל.

וזה מוביל אותי אל הנקודה האחרונה שלי – אני יודע שהתווית "בישול מקומי ואחראי" הפכה למאוד פופולרית במחוזותינו, אבל קטיף צמחים מוגנים ובישול דגים בסכנת הכחדה זה לא בישול מקומי בשום צורה שהיא, ואין שום צורה שהיא בה ניתן לקרוא לכך "אחראי". להיפך – זאת יריקה בפנים של הטבע המקומי. אני יודע שישנם אנשים הקוראים זאת ולא מבינים למה זה מכעיס כל כך – הרי אם השפים האלה מבשלים טוב, למי אכפת? לי אכפת שהם פוגעים במשאב ציבורי ששייך גם לי וגם לכם. הטבע שייך לכלל הציבור, וכלל הציבור צריך לשמור עליו לטובת כלל הציבור. היכחדות של מינים עלולה להוביל לתגובות שרשרת שלא ניתן לצפות בקלות את השפעותיהן לטווח הרחוק, ולכולנו יש אינטרס למנוע זאת. תחשבו על כך כמו דומינו – הפלת חתיכה אחת קטנה יכולה לגרום למבנה שלהם להתמוטט. הטענה ש"בסך הכל יעלם איזה דג" או "איזה פרח ילך לעזאזל" היא טענה שמעבר להיותה מרושעת ונבזית, נעוצה גם בבורות עמוקה. כבר היו מספיק מקרים בהיסטוריה – כולל הישראלית – בהם לפגיעה במין מקומי כלשהו היו השפעות שאף אחד לא רצה בהן. אמנם כולנו חכמים בדיעבד, אבל אם יש לנו הזדמנות להימנע מכך, ובכן, מן הראוי לנצל אותה.

אין לי אשליות שהפוסט הזה יגרום למי מאותם המסעדנים לשנות את דרכם. רק דבר אחד יגרום להם – חרם כלכלי שיבהיר להם מה מצופה מהם, וזה בלי לדבר על עירוב רשויות החוק שיעצרו את הברדק הזה אחת ולתמיד (אם כי בנוגע לחלק האחרון אני פחות אופטימי). מעבר לכך שהגשת חיות וצמחים מוגנים פוגע בסביבה, מדובר גם בעבירה פלילית לפי חוק ערכי הטבע המוגנים. מהחוק ומהטבע לפושעים האלה לא אכפת, אבל מחשבון הבנק שלהם כן. אז אני קורא לכל מי שהטבע בישראל חשוב לו להדיר רגליו מכל מסעדה המגישה בעלי חיים וצמחים המוגנים לפי חוק ו/או בסכנת הכחדה. אין דרך אחרת, וכן, לא אכפת לי שעסקים יפגעו ואנשים יפוטרו. הם פוגעים בטבע למען הרווחים שלהם אפילו שישנן אלטרנטיבות, אז מבחינתי שישלמו את המחיר על כך – אני חושב שזה צודק וראוי. ואם יש שפים ומסעדנים הקוראים זאת ומתקוממים, אומר רק דבר אחד – אדם המגיש חיות וצמחים בסכנת הכחדה ביודעין מבחינתי הוא לא יותר טוב מאיל נפט שכל רווחיו בנויים על זיהום הסביבה. לא, אינני מסוגל לראות את הצד שלכם בדיון הזה, מבחינתי הוא קיים בחטא, ואין להתדיין עימו.

אז לסיכום – הגיע הזמן לבצע לכל המסעדות שמגישות צמחים ובע"ח בסכנת הכחדה BDS – Boycot, Divest, Sanction. זאת הדרך היחידה שהם ילמדו לקח, ואם הם יפגעו מכך, ובכן, הייתי אומר שהאלים נתנו משפט צדק.

למי שמתעניין במידע נוסף, הנה רשימת דגים בסכנת הכחדה ביחס לחופי ישראל.

נ.ב.

לקרניבורים ומנהלי מסעדות הבשרים, שלא תחשבו שאתם תצאו נקי מכל העסק הזה – בגלל שלל ארגוני הפשע המאורגן- סליחה, בד"צים, אנחנו בישראל אובססיביים לבשר בקר שאיננו מתאים לכאן ופוגע בסביבה. הבשרים האקולוגיים לצריכה בישראל הם חלזונות, עופות למיניהם, ארנבת (שכבר קשה מאוד להשיג), בשר חזיר (שהוא אולי הידידותי ביותר לסביבה מכל הבשרים ה"גדולים"), וכבש/עז (האחרון במידה ביחס לקודמים). אם באמת אכפת לכם מהגשת בשר מקומי ובר קיימא, הראו זאת ועברו לסוגי הבשר האחרונים. את הבקר והכבש שמרו לאירועים מיוחדים, ואכלו בשר פרות חולבות (לשעבר, מן הסתם), התעשייה הזאת הרבה פחות בעייתית מבקר לבשר. אה, ובלי כל קשר, להגיש שני שיפודים שמערבים לבבות וכבד לא הופך אתכם לאנשי "אף עד זנב" (השם הזה בכלל מתייחס לחזיר, שהוא באמת 100% אכיל. זה לא דבר שאני יכול לומר על פרות וכבשים), אז די עם ההצגה הדבילית הזאת. מסעדות בשרים שבאמת אכפת להן מבשר בר קיימא צריכות להפסיק להתמקד בבקר ולעבור לחזיר. ומהר. בכללי, ישראלים יקרים, תתחילו לצרוך בשר אלטרנטיבי ותתחילו להקטין את צריכת הבקר שלכם.

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “דעה – למה אני כמעט ולא אוכל במסעדות בישראל

  1. ברור שחזיר נועד לאכילה. כל יצור חי נועד לאכילה. זו מהות החיים: לאכול ולהיאכל.
    גם אתה תהיה מזון לתולעים בסוף ימיך.

  2. האדם משחר ההיסטוריה אכל כל מה שזז +מה שמצמיחה האדמה. קם בתקפה הפרה היסטורית. אז תכונה כזו שנמצאת כבר בגנים לא קל לשנות. מסכימה שהכחדת המינים אסורה וחובה לעצור אותה. היום מגדלים את מרבית הדגים בבריכות או מביאים מחול בטיסה. לגבי מה שגדל בארץ, הקשיים שמעריה קבוצה גדולה של "מסחטת כסף" אוסרת עליו לצריכה. מדוע?????
    כך נוח לאוכלוסיה מסויימת שמכתיבה לכלל מה לעשות.
    עצוב ששמירת הטבע נרמסת ביד קשה.
    עוד מעט בכלל לא תהיה חקלאות, כי אין כמעט מי שמוכנים לקפד חייהם בגלל ………..
    שנה טובה.

    • זה לא עניין של לאכול כל מה שזז, לדעתי זה יותר עניין של תרבות השפע שגורמת לאנשים לקחת את כל השפע הזה כמובן מאליו. דווקא בחברות לקטים מסורתיות ששרדו יש חוקים מאוד ברורים לכמה מותר לקחת ואיך – לא שהחוקים האלה בהכרח אקולוגיים, אבל הם כן מעידים על הבנה של עשה ואל תעשה, שלא ממש קיימת כאן.

  3. תודה על הרשימה, הלא מובנת מאליה. זוכרת איך הזדעזעתי לקרוא כתבה שהמליצה באגביות על קטיף עלי רקפת לממולאים. זו ההזדמנות להזכיר שבעוד בשנות ה-70 וה-80 היו קמפיינים מאוד רחבים בנושא פרחים מוגנים, כיום חלק גדול מהאוכלוסיה לא מודע לנושא בכלל, וניתן בכל אביב וחורף לראות משפחות מטיילות עם זר אירוסים, נרקיסים, כלניות, נוריות וכו' ביד. עצוב.
    ובכלל, למה ללקט דווקא את הנדירים והמוגנים כשיש כל כך הרבה אלטרנטיבות להיות יצירתי איתן? טעמתי ממש לאחרונה בסרביה כיסונים נהדרים מנוקדים בירוק מעלי סרפד, הכי פשוט ונגיש שיש בכל גינה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s