פירות יער – לאכול את כתר הקוצים. או את פרי הלוטוס.

2016-09-26-16-15-17-1

שיזפים, בדרגות בשלות שונות.

לא לכל פרי יער יש סיפור מאחוריו. למעשה, לרובם אפילו אין. טוב, עלי לדייק – לרוב פירות היער האופייניים לאיזורנו אין ממש סיפור מאחוריהם. לפרי היער בו נעסוק היום לעומת זאת יש לא רק סיפור אחד, אלא שניים. ומהו אותו הפרי? השיזף.

שיזף, כן, זה כתוב נכון. לא שזיף, שיזף. השיזף הוא צמח השייך למשפחת האשחריים (Rhamnacaea), הידועה באנגלית בשם Buckthorns. יש למשפחה זאת מספר נציגים בארץ (לא נכנס אליהם היום – אנחנו לא בעונה, ולטעמי הם לא מספיק מעניינים), כאשר שניים מהנציגים הנ"ל נושאים את השם "שיזף". בניגוד לרוב שמות הצמחים בעברית (מי חושב על השמות המפגרים האלה לכל הרוחות?), התואר "אשחר" דווקא מתאים בול למשפחה הזאת, מאחר ואחד המאפיינים הבולטים של פירות האשחריים הוא שפירותיהם מתכהים ככל שהפרי מבשיל (לעיתים, כמו במקרה של האשחר הארץ ישראלי, הם אפילו משחירים לחלוטין). השיזף, למרבה הצער, לא ממש חולק את המאפיין הזה – אבל קודם כל, הבה נסביר במה מדובר.

"שיזף" הוא השם העברי לקבוצת אשחרים המסווגת תחת השם "Ziziphus", מתוכה גדלים שניים בארץ – שיזף השיח ושיזף מצוי. ההבדל ביניהם הוא ששיזף השיח, ובכן, נותר שיח, בעוד שהשיזף המצוי יכול להתפתח לעץ. מבחינת הפירות, ובכן, אין הבדל מהותי ביניהם. הפירות מבשילים פחות או יותר באותם הזמנים (סתיו מאוחר), ומבחינת הטעם אין ממש הבדל ביניהם. כעיקרון שיזף השיח התפתח באירופה והגיע אל הארץ ממנה בעוד שהשיזף המצוי הגיע לכאן מאפריקה, אבל זה פחות או יותר סוף ההבדלים בין השניים. שני הצמחים קוצניים להפליא וקטיף הפירות יכול להפוך למשימה מתישה למדי, ובדיוק מסיבה זאת לא הייתי ממליץ לכם לנסות לטעום מהפרי מיד לאחר שהורדתם אותו מהענף. נתחיל מזה שמדובר בפירות עם בשר קשה שלעיתים רחוקות מבשיל לחלוטין, ונמשיך בכך שהבשר הזה פשוט לא טעים ומאוד, מאוד, חמוץ. יכולים להיות לו טעמי לוואי אחרים כמובן, אבל הטעם העיקרי הוא חמוץ – אמנם מדובר בחמיצות שונה, אבל אין הרבה מעבר לה. אם תנסו לקטוף את הפרי ולנגוס אותו סביר להניח שתמהרו לירוק אותו בתהייה למה לכל הרוחות התאמצתם כל כך לקטפו מלכתחילה. כהערת אגב, שימו לב שהשיזף הוא צמח מוגן, וככזה הצמחים המותרים בקטיף הם רק כאלה שאפשר למצוא בגינות (ולמרבה המזל, השיזף נוטה להופיע בלא מעט גינות), וכמובן שקטיף שכזה צריך להתבצע באישור.

2016-09-25-17-46-21

שימו לב לקוצים.

אם תחפשו מידע נוסף ברשת העברית על השיזף, סביר להניח שרוב המידע שתמצאו יהיה שמדובר בפרי מהסוג הגרוע (בערבית יכול להיות שתתקלו בתוצאות יותר אוהדות, אבל אני לא יודע ערבית אז אני מפחד לחתום על כך…). אבל זה כי בארץ אנחנו לא ממש רגילים לפירות יער לא סטנדרטיים, במובן שהם לא אכילים ישר מהשיח. בספרד לעומת זאת, שגם בה השיזף צומח, השיזף הוא מרכיב די אהוב בריבות ומרקחות למיניהן, ושמו בספרדית הוא Azufaifo. שמו השני, הקצת יותר ארוך, הוא espina de cristo, שתרגומו המילולי הוא "קוץ הצלוב". השם הזה רומז לאחד המיתוסים שנקשרו בשיזף – שממנו הורכב כתר הקוצים שהולבש לראשו של ישוע לפני צליבתו. השיזף הוא כמובן שאיננו הצמח היחידי ששמו, בין אם בספרדית או בשפה אחרת, מתיימר לנטול את הכבוד המפוקפק הנ"ל – למעשה, ישנם שלל צמחים קוצניים ודרדרים ששמם מרמז לכך. עם זאת, כן ראוי לציין ששיזפים (כשיחים, כן?) גדלו בהרי ירושלים עוד לפני קום ממלכות יהודה וישראל, ושיותר קל לקשור כתר קוצים משיזפים מאשר הרבה צמחים אחרים. לא שאני טוען שכל סיפורי הצליבה התרחשו, אבל כתר קוצים משיזף הוא בהחלט דבר סביר ומכאיב, הרבה יותר מכתר דרדרים לצורך העניין. בקצרה, אם הייתי צריך להמר על איזה צמח שימש כבסיס לכתרו של הצלוב, השיזף בהחלט היה נמצא די גבוה ברשימה.

סיפור נוסף שנקשר בשיזף השיח הוא היותו הלוטוס מהאודיסיאה, וזה אף משתקף בשמו הלטיני – Ziziphus lotus. לפי האודיסיאה, במהלך מסעותיו אודיסאוס הגיע לארץ בה שכנו אוכלי הלוטוס שאכלו את פרי הלוטוס שפעל כמן סם מרגיע. ישנם כל מני מתמודדים לתואר פרי הלוטוס, והשיזף הוא אחד מהם. בזמן שלא ברור לי איך אפשר לאכול שיזף בלי להיחנק,  דווקא הטענה שלשיזף יש השפעה לרעה על גוף האדם היא לא בהכרח מופרכת לחלוטין. לצמחים רבים במשפחת האשחריים יש נטייה לגרום לבחילה בשל נוכחות של חומרים משלשלים בפרי. אותם החומרים לא משפיעים על כל אדם באופן שווה – אני למשל לא מושפע מהם ויכול בקלות לזלול אשחריים בלי בעיות (לא שאני רוצה, אבל עדיין), אך אני מכיר אנשים שכן מושפעים מהרעל במהירות, ואי אפשר לדעת אם אתם רגישים לפרי הזה מראש. אל תשכחו שמדובר בפרי פראי, שלא מיועד עבורנו בכלל – הסיבה שאותם חומרים משלשלים נמצאים בפרי היא כדי שהחיות שאכלו את הפרי ימהרו לשלשל את הזרעים. לפני שאתם מתחילים לבשל עם השיזף (או כל סוג של אשחר, למען האמת) מומלץ לאכול מעט מבשר הפרי ולוודא שאין לכם רגישות מיוחדת אליו. בכל מקרה, לא ברור לי איזה אפקט מרגיע יש לאכילת בשר הפרי. כנראה אני, בניגוד להומרוס, חסין להשפעות האלה.

2016-10-06-18-54-54-1

אז, מה אפשר לעשות עם שיזף? ובכן, השימוש הקלאסי הוא ריבה, מאחר והפרי הנ"ל חמוץ מדי עבור הכנת אלכוהול – אחת הבעיות עם הפרי הזה היא שהוא לרוב איננו מבשיל במלואו, והוא תמיד נשאר בעייתי מעט. אני בכל מקרה החלטתי לעשות משהו מעט שונה, אבל לא ידעתי ממש מה. אז התחלתי בקילוף הפרי, הוצאת הליבה, והכנת מחית. חתכתי את קוביות הפרי, כיסיתי במים, והבאתי לרתיחה. המשכתי לבשל בחום נמוך כחצי שעה, ריסקתי את התערובת עם מועך תפו"א, והמשכתי לבשל עוד קצת, עד שהנוזלים התאדו כמעט לחלוטין. סיימתי עם מחית חלקה מאוד של מה שנראה כמו חמאת תפוחים, אבל כל טעימה ממנו הייתה הבהירה שלא כך – המחית הייתה חמוצה מאוד ומרוכזת מאוד. טוב, אם הייתי חי באירופה הייתי מוסיף כזה דבר לבשר ציד. אבל אני לא חי באירופה – ולכן החלטתי להכין כיסונים. אך מאחר והעצלנות שרתה עלי, אותם הכיסונים הפכו לקנלוני, שלאחר שעברו לצלחת נהפכו לבלגאן אחד גדול של דפי פסטה ומלית. בלגאן, אבל טעים.

קנלוני במלית שיזף – 

5 גלילי קנלוני, מבושלים ומוכנים למילוי*

כוס וחצי מחית שיזף

צרור גדול של עלי תרד

100 גר' גבינה צפתית קשה, מגוררת

4 כפות גר' פרמזן מגוררת + עוד, לפי הצורך

3 שיני שום, קצוצות גס

בצל קטן, קצוץ גס

כף פלפל שחור, מרוסק

כף פפריקה חריפה

2 כפות דבש

מעט שמן זית, לטיגון ולשימון התבנית

*אני הכנתי קנלוני לפי היחס של 100 גר' פסטה על ביצה אחת, אבל גם גלילים קנויים יעבדו היטב. אני לא ממש אוהב להכין פסטה, אם להתוודות על האמת. יותר מדי מאמץ על מאכל שאני אוכל לעיתים רחוקות מדי ושבנוסף אני גם יכול לקנות בזול ובאיכות גבוהה.

הכנה

מחממים מעט שמן במחבת, וזורקים את התרד, הבצל, והשום. ממשיכים לבשל בחום בינוני-נמוך עד שהתרד התכווץ לרבע מגודלו. מוסיפים את השיזף והדבש, ומערבבים היטב. טועמים, מוסיפים עוד דבש במקרה הצורך בו המלית חמוצה מדי, ומצננים.

לאחר שהתערובת הצטננה מעט, מוסיפים את הגבינות והתבלינים ומערבבים היטב (שימו לב שהפרמזן משמשת על תקן מלח – אל תתפתו להוסיפו סתם). טוחנים את התערובת בבלנדר מוט, וממלאים את הקנלוני במחצית מהמלית.

משמנים תבנית מתאימה ומניחים עליה את גלילי הקנלוני הממולאים. מורחים מעל את שארית המלית, ומעל מגררים עוד פרמזן. מכניסים לתנור לחצי שעה ב180C, מוציאים, ומגישים מיד.

שימו לב שזאת פסטה מאוד שונה, ושהמלית לא תהיה עם "הטעם הנכון" עד הרגע האחרון ממש. עם זאת, כן חובה לטעום את המלית כל הזמן, בעיקר מאחר והשיזף מאוד חמוץ. ההצלחה של המנה הזאת נשענת על האיזון בין מלוח-חמוץ-מתוק, וחובה לוודא כל הזמן שאף אחד מהשלושה לא משתלט יותר מדי על הטעם.

2016-10-11-15-15-26

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פירות יער – לאכול את כתר הקוצים. או את פרי הלוטוס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s