עשבי חוף, חלק א' – על חסת קרח ושומר הים

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אני לא אדם של ים.

כן, אני אוהב לאסוף צדפים. כן, אני חושב שנחמד לטייל ליד הים מדי פעם יאדה יאדה, אבל כאשר אני נאלץ לבחור בין הים לבריכה אני מיד בוחר באחרונה בלי למצמץ. אולי הסיבה הזאת קשורה לכך שאני מקשר ים לקיץ, והשילוב של חום וחול הוא לא דבר שאי פעם אהבתי (אני כן אוהב חופים סלעיים, יש בהם משהו יותר נעים בעיני). מצד שני, גם לבריכה הולכים בעיקר בקיץ וללכת אליה בחורף זה לא רעיון מוצלח (גם שאתה שוחה כתחביב – הרבה פעמים ניסיתי לאהוב שחייה חורפית, ואף פעם לא הצלחתי), אז באמת שקשה לי לשים את האצבע על הסיבה להעדפות שלי. בכל מקרה, כל חוסר חיבתי לחופים סלעיים לא מנעה ממני לפני מספר שבועות להתהלך על הדיונות והצוקים ליד אפולוניה וסידנא עלי בחיפוש אחר עשבי ים.

לא, אני לא מדבר על אצות, אלא על צמחים שגדלים בקרבת הים, על מצוקים וסלעים בקרבתו אם לדייק. הם מאוד שונים מצמחי יבשה בהרבה מובנים – העלים של צמחים ימיים בשרניים יותר, ולרוב יש להם טעם מלוח יותר (טוב, החלק האחרון לא ממש מפתיע). הטעם שלהם, ובכן… שונה. חלקם דומים לדברים אחרים, וחלקם לא דומים לשום דבר אחר. בפוסט הבא, ובעוד כמה שבתקווה יבואו בעתיד, אני מקווה לעבור על חלק מצמחיית החוף האכילה בארצנו. היום בכל מקרה החלטתי לפתוח עם שני צמחים, האחד יפה והשני טעים.

אז לפני שאני עובר אל המתכונים, מילה קצרה לגבי בישול של עשבי ים – כעיקרון, פעמים רבות מדובר בצמחים עם טעמים חזקים (והמלוח מאוד דומיננטי ביניהם) וכן מן הרצוי לעדן אותם טיפה – לשם כך נהוג להשרותם במים למספר שעות, ואפילו כלילה. בנוסף, עשבי ים ככלל לא ממש הולכים עם בשר, או ירקות יבשתיים אחרים (כלומר, הם לא יהוו תוספת אקזוטית לאף סלט) – אני ממליץ להגיש אותם יחד עם דגים ו/או פירות ים, או בפני עצמם. בנוסף, שימו לב שכמו בכל מקרה של אוכל מלוקט קודם כל עליכם לוודא היטב שזהו אכן הצמח שאתם מחפשים לפני שאתם אוכלים אותו, ובנוסף, עדיף שלא לאסוף צמחים מצדדי דרכים ואיזורים מזוהמים. אל תשכחו שאת הזיהום הזה אתם תאכלו אחר כך – לתשומת ליבכם. אה, ועוד משהו – לא לוקחים מעבר ל10-20%. קחו אך ורק מה שאתם צריכים, ואל תנקו את הסביבה מצמח מסוים. אל תשכחו שאם תיקחו יותר מדי אתם עלולים לנקות את הסביבה מצמח מסוים – וזה ההיפך המוחלט ממה שאנו מחפשים כאן.

חסת קרח

SAMSUNG CAMERA PICTURES

חסת קרח קפצה למודעות לאחרונה בעקבות כתבה של רונית ורד. בזמן שחסת קרח, או "אהל הגבישים" בעברית תקנית (ואני חייב לומר שבהתחשב במראה שלה, השם התקני הולם אותה בהרבה), היא צמח יפה לא הייתי ממהר להלל אותה כ"תוספת הכי טעימה לצלחת שלכם". השם עצמו, למי שתהה, מגיע ממראה הצמח – שימו לב לתמונה, כיצד העלים מכוסים במן טיפות זעירות – אלו אינן טיפות, אלא גבישי מלח. בכל מקרה, אני יודע שעל טעם וריח וכו', אבל למרות שהמראה של הצמח הזה מאוד יפה לא הייתי ממהר להכתיר את אהל הגבישים כצמח טעים במיוחד. אכיל? כן. טעים בפני עצמו? לא.

כלומר, אהל הגבישים לא טעים במיוחד כל עוד אוכלים אותו לבדו. אם תקטפו עלה ותטעמו אותו תגלו שהטעם הוא בעיקר מלוח, ולא הרבה מעבר – יש לעלה מרקם גנרי וטעם חלש מאוד עד לא קיים. גדולתה של חסת הקרח מגיעה מהיותה כלי מצוין למילוי נפח, מן גרסא ימית לתרד אם תרצו, רק בלי טעם. היא נהדרת כחלק ממליות, כמו למשל בבורקס, או כפי שמופיע למטה, כמילוי לקלמארי. אני מניח שהצמח הזה יכול לעבוד גם בסלט (כמו שקקטוס תפל בלי קוצים יכול לעבוד בסלט – תוספת מרקם), אבל כן הייתי מנקז ממנו את המלח קודם לכן.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

לא, זהו לא טל הבוקר.

אז איפה מוצאים את אהל הגבישים? ובכן, מדובר בצמח שניתן למצוא בחופי השרון עד הכרמל (בין אפריל-לאמצע יוני), והמקום שיש לחפשו הוא היכן שיש הרבה רוח. חפשו את אהל הגבישים קרוב לשפת הצוק (והיזהרו בעודכם עושים זאת), איפה שמתנפצות הרוחות מן הים. באשר לעונה, ובכן, הייתי אומר שהזמן לאסוף את אהל הגבישים הוא אביב-קיץ מוקדם. באשר לחלקים האכילים, ובכן, הפירות והעלים הם החלקים שאנחנו מחפשים. הפרי, כפי שניתן לראות מהתמונה, אמנם עסיסי, אבל כמו העלה, הרבה טעם אין לו. רגע לפני שאני עובר אל המתכון, אני כן מעוניין להעיר משהו לגבי השם הלועזי של הצמח – אהל הגבישים הוא השם העברי לצמח Mesembryanthemum crystallinum, והשם שמופיע בכתבה של רונית ורד, "חסת הקרח", מגיע מהשם באנגלית Common Iceplant. השם האנגלי עלול להתייחס לעוד מספר צמחים ממשפחות אחרות, כגון הCarpobrotus (ודרך אגב, גם הם גדלים בחופי ארצנו, וגם הם אכילים – לפחות אלה שבאיזורינו). שימו לב לזה אם אתם מחפשים מידע נוסף על הצמח וזה.

כמו שצוין קודם לכן, אני החלטתי להכין מאהל הגבישים מלית לקלמארי. המתכון עצמו הוא לא המצאה שלי, אלא התאמה שביצעתי למתכון סיציליאני קלאסי לקלמארי ממולאים. הרגישו חופשי לשנות בו ככל העולה על רוחכם, מאחר ואני די בטוח שאף סיציליאני לא היה חותם על מה שמופיע כאן כאותנטי. בנוסף, קחו בחשבון שהכמויות כאן מאוד לא מדויקות, לפחות ביחס בין כמות המלית למספר הקלמארי – קלמארי מגיעים בגדלים שונים וסוגים שונים, ויכול להיות שתצטרכו להכין עוד מלית או שתישארו עם עודף. שימו לב וזה (אני, למי שתוהה, השתמשתי ב"קלמארי של עומק". אין לי מושג מה השם המדויק של הזן, אבל הוא לרוב גדול יותר. גם טעמו, דרך אגב, מעט שונה).

SAMSUNG CAMERA PICTURES

מרכיבים – ל5 מנות

5 קלמארי שלמים

100 גר' פירורי לחם

50 גר' גבינת פרמזן מגוררת

3 שיני שום, קצוצות

2 וחצי כוסות עלי ופירות אהל גבישים, שהושרו כלילה במים לניקוז המליחות

קורט מלח, פלפל

2 כפות שמן זית

הכנה

מנקים את הקלמארי, ושומרים בצד את הזרועות ואת הכנפיים. בינתיים, סוחטים היטב את חסת הגבישים ומעבירים לקערה יחד עם פירורי הלחם, השום, והפרמזן. מערבבים היטב, ומוסיפים את שמן הזית. ממשיכים לעבד עד לקבלת תערובת אחידה. טועמים ומתקנים תיבול במקרה הצורך.

לאחר מכן, קוצצים היטב את זרועות הקלמארי וכנפיו, ומוסיפים אל הקערה. מערבבים, ממלאים כל גוף קלמארי בתערובת, וסוגרים עם שני קיסמים. מניחים את הקלמארי הממולאים בתבנית משומנת היטב בשמן זית, ויוצקים כ150 מ"ל מים רותחים. אופים את הקלמארי ב160C למשך כ20 דקות, מוציאים מהתנור, ומגישים (לא יקרה דבר אם הקלמארי יתפוצצו באפייה – זה לא יהיה אסתטי במיוחד, אבל לא ישפיע כהוא זה על הטעם).

שומר הים

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אם אהל הגבישים היא הצמח היפה בפוסט זה, שומר הים הוא הצמח הטעים. לא, שומר הים איננו ממש קרוב לשומר, וזהו גם לא שמו התקני. שמו העברי התקני הוא "קריתמון ימי", ושמו האנגלי העממי הוא Rock Samphire. שם נוסף לצמח זה הוא Sea Fennel, ומכאן מגיע השם "שומר הים". ועל שום מה "שומר הים"? ובכן, לשומר הים טעם מאוד דומה לשומר. או אם אדייק, יש לו טעמי לוואי אניסיים מסוימים, אבל גם טעמי לוואי של מנטה ומליחות מעודנת. ומאחר ואני אוהב שומר, זאת בדיוק הסיבה בגללה אני חושב שצמח זה כה טעים. בנוסף, הפריחה של הצמח הזה די דומה לפריחת השומר, אבל שכחתי לצלם זאת ותצטרכו להסתפק במילה שלי בנושא.

בזמן שבארץ הצמח הזה לא ממש מוכר, באגן הים התיכון (טוב, לפחות בחלק הטורקי והיווני שבו) מדובר בצמח מוכר ואהוב למדי. בבריטניה גם ניתן למצוא את שומר הים, ושם הדעות נחלקות – ישנם כאלה ששונאים אותו וכאלה שאוהבים אותו, שום דבר בין לבין. כן שמעתי מספר הערות על כך ששפים בריטים גילו מחדש את הצמח הזה, אבל לא ממש טרחתי לוודא אותן.

בכל מקרה, בכל מה שקשור לשומר הים, ניתן למצוא אותו במצוקים וחרכי סלעים בקרבת החוף (בפרט בכאלה שמקבלים הרבה רוח) ומומלץ לקטפו ממרץ עד לספטמבר בערך. מזהים את הצמח הזה ע"י צורת העלים שלו, ופרחיו, שכפי שנאמר, דומים לפרחי שומר הבר (ועונות הפריחה שלהם גם חופפות, באופן יחסי לפחות, שזה אומר אביב מאוחר-קיץ), ובאשר לחלקים שאוכלים, ובכן, הם העלים, הפירות, והזרעים. לאחר שקטפתם את שומר הים, האופציות בלתי מוגבלות – אתם יכולים לשלב אותו בסלטים על תקן מלח בטעם שומר, אתם יכולים לחלוט אותו במים כמספר דקות ולהגיש אותו כמו שהייתם מגישים אספרגוס, ואתם יכולים גם לטגן אותו במחבת יחד עם שרימפס ו/או סרטנים – וזה מה שאני עשיתי כאן. מדובר בצמח ורסטילי מאוד וטעים מאוד, ובכל מאכל ימי שטעם של שומר יתאים לו, ובכן, גם הצמח הזה יתאים.

אז כעת, רגע לפני שאני עובר אל המתכון, כמו במקרה הקודם יש לי הערה לגבי השם – השם האנגלי Samphire מתייחס לשני סוגים של צמחים, הראשון הוא שומר הים, והשני הוא Golden Samphire, או "בן טיון בשרני", גם הוא גדל באיזורנו בסביבת חופים (אך לא רק) וגם הוא אכיל, אבל על זה בהזדמנות אחרת.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

מרכיבים – ל5 מנות

600 גר' שרימפס, עם השריון והראש

3 כוסות שומר ים

בצל סגול, חתוך לרצועות

3 שיני שום, קצוצות

מיץ משני לימונים

שמן זית, לטיגון

מלח, פלפל, לפי הטעם

הכנה

מביאים סיר גדול מספיק עם מים לרתיחה, וזורקים פנימה את שומר הים. מכסים, וממשיכים לבשל בחום נמוך כ8 דקות. מסננים ומניחים בצד.

כעת, מחממים את השמן במחבת וזורקים אליו את השום והבצל. מטגנים כ2-3 דקות בחום בינוני, ומוסיפים את שומר הים החלוט. מערבבים היטב ומבשלים כ2-3 דקות נוספות.

כעת, מגבירים את האש ומוסיפים את השרימפס. יוצקים את מיץ הלימון, מפזרים מעט מלח ופלפל מלמעלה, ומכסים. ממשיכים לבשל בחום בינוני-גבוה כ3-4 דקות, או עד שהשרימפס מבושלים. מכבים את האש ומגישים מיד (אגב, הנוזל שנשאר במחבת הוא רוטב נהדר).

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “עשבי חוף, חלק א' – על חסת קרח ושומר הים

    • אני בהחלט מסכים איתך לגבי זה שיש לשמור – מהסיבה הזאת אני לא קוטף מעל ל10%. לא "לגלח" אף חוף, ולא להרוג אף צמח. הוספתי הערה לגבי זה, הרגע הזכרת לי ששכחתי לציין זאת.

  1. פינגבק: עשבי חוף, חלק ב' – צלקניות ובן טיון | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

  2. פינגבק: ואכלת את עשב השדה – ריג'לה | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s