ואכלת את עשב השדה – הלילה הזה, הלילה הזה תאכלו מרור

מרור – התמונה באדיבות גוגל. מצטער, שכחתי לצלם את הצמח במלוא הדרו.

אחד הדברים שאני הכי אוהב בעשבים ירוקים הוא המרירות שמתלווה אליהם. כלומר, יש מרירות ויש מרירות – האחת עושה לך חשק לירוק הכל החוצה, והשנייה הולכת נהדר בכל מני סלטים, משקאות (אחד מיינות הדבש שאני יותר אוהב הוא הגרסא שאני מכין עם עלי שן ארי), יחד עם בשר, או כל דבר אחר. ואחרי הכל, האביב הוא ה-עונה לירוקים מרירים. זה הזמן לחפש ולקטוף את העלים ואת הפרחים, שבכל זמן אחר בשנה כבר יהיו מרירים יותר מדי או סתם יבשים. העובדה החביבה הזאת לא נעלמה מהאנשים שעיצבו את מסורת ליל הסדר – זוכרים את מצוות אכילת המרור בליל הסדר? ובכן, בין אם מדובר בעוד המצאה של הזקן הטרחן במרומים עם הבייגלה על הראש או לא, זאת העונה בה המרור גדל ופורח, וסביר שגם בגינה הקרובה לביתכם.

אכן כן, מרור זה לא עוד שם נרדף לחסה בעברית עתיקה, אלא שם של צמח עם עלים מרירים למדי – ובאנגלית,  Sow Thistle, "קוץ החזירה". למה השם הזה? כי התברר שחזירות מאוד אוהבות לאכול את הצמח הזה בעודן מניקות בייקון עתידי, סליחה, חזרזירים (או במילים אחרות, קרייבינג לסוגי מאכלים מסוימים לאחר לידה זה לא מאפיין אנושי בלבד). בכל מקרה, מרור הוא עשב כל מאוד לזיהוי. הפרחים שלו מזכירים את פרחי הסביון אך הצמח גבוה יותר (הם בקלות יכולים להגיע לגובה 170-190 ס"מ) ועליו בעלי קוצים, והוא מאוד נפוץ. כמה נפוץ? נגיד ככה, אם תצאו לגינה לא מטופחת או לשדה הקרוב לביתכם ישנו סיכוי סביר מאוד שתמצאו בו מרור. עם זאת, אליה וקוץ בה – מי מכם שיוריד עלה מהמרור יראה שהוא מפריש מן "שרף" לבן (והשרף הזה אגב הוא הסיבה למרירות העלים), ובד"כ שרף שכזה הוא סימן שהצמח רעיל. אמנם המרור לא רעיל, אבל מומלץ מסיבה זאת לוודא לפני שאתם קוטפים שהצמח שאתם בונים עליו הוא אכן מרור ולא משהו אחר. למרבה התסכול, עלי המרור יכולים לבוא בצורות רבות שתלויות בגיל הצמח מה שעלול להקשות על הזיהוי – עם זאת, המרור, בכל צורה שהיא, לרוב לא אמור להיות דומה לצמחים רעילים אחרים. פשוט תשתמשו במגדיר צמחים טוב וסביר שלא יקרה לכם דבר.

עלי מרור - על הצמח...

עלי מרור – על הצמח…

אז בהנחה שמצאתם שדה עם מרור, מה הלאה? ובכן, קודם כל יש להימנע מבתי גידול ששוכנים בצידי דרכים, ביוב, וכיו"ב צרות – אתם לא רוצים את כל הפיח מהמכוניות בצלחת שלכם. לאחר מכן בוחנים את הצמח – כעיקרון, מומלץ להימנע מעלים זקנים מדי, ובטח מכאלה קוצניים מדי – עלים שכאלה יהיו מרירים מדי ולא אכילים במיוחד (כהערת אגב, מתברר שאפשר לאסוף גם את הפרחים. אני לא עשיתי זאת כי כאשר אספתי את המרור רוב הפרחים כבר היו בשלב בו הם נבולים, אבל אני בהחלט מתכנן להכין איתם משקה אלכוהולי בהזדמנות). אז לאחר שמצאתם צמח עם עלים המתאימים לדרישותיכם, אפשר לעבור לשלב הבא – והוא לקטוף. שימו לב, ואני הולך להדגיש זאת – לא לוקחים יותר מ10%. לוקחים 10% מהצמח ו10% מהשדה וזהו. המטרה היא לא להרוג את הצמח, ולאפשר לעוד יצורים חיים לאכול ממנו. אמנם העלים האלה מגיעים בחינם, אבל זה לא תירוץ לחזירות מיותרת.

אז כעת, שיש לכם עלי מרור, מה עושים איתם? ובכן, אם הם צעירים אתם יכולים לשלב אותם בסלטים, ואם הם מבוגרים יותר הם יתאימו לנזידים – אם כי קחו בחשבון שכמו הרבה ירוקים הם נוטים להתכווץ בבישול (70-80%). בכל מקרה, כאשר מדובר בעלים בוגרים יותר, כמו במקרה של הרבה ירוקים, נהוג לחלוט אותם במים כחצי שעה כדי לטהר אותם מכל מני גועל נפש וכמו גם נטרול חומרים שאולי נמצאים בהם (וצעד זה בנוסף גם מכהה חלק מהמרירות). יסלחו לי המהדרין, אבל כל אחד יכול לבנות מתכון לסלט ירוק, ואני את עלי המרור שלי החלטתי לשלוח למחבת יחד עם אשכי הודו, חמוציות מיובשות, ושום. התוצאה הייתה ארוחת צהריים קלילה למדי וטעימה מאוד, שעלי המרור בהחלט תרמו לה הרבה – כמו תרד, רק פחות לימוני. אה כן, ואני יודע שאשכי הודו זה לא דבר שתמצאו בקלות אצל הקצב, גם אם הוא מחזיק איברים פנימיים בדרך קבע – בכל מקרה, גם כבדי ולבבות עוף יעבדו נהדר, והייתי אפילו אומר שגם עמוד שדרה, שקדים, וכל איבר או שריר בחיה שהוא בעל מרקם עשיר.

... ועל הצלחת. שימו לב להבדלים בין עלים צעירים ומבוגרים.

… ועל הצלחת. שימו לב להבדלים בין עלים צעירים ומבוגרים.

מרכיבים – למנה אחת

כוס עלי מרור חלוטים

2 כוסות אשכי הודו מוכנים לבישול*

חופן חמוציות מיובשות

3 שיני שום, קצוצות

שמאלץ, לטיגון

מלח, פתיתי צ'ילי חריף – לפי הטעם

*בכדי להכין אשכי הודו לבישול יש להשרותם במים כ24 שעות לפני הארוחה, ולהחליף מים כפעמיים – שלוש בין לבין.

הכנה

מחממים את השמאלץ ומוסיפים את שיני השום והמרור. מבשלים תוך כדי ערבוב בחום נמוך כ2-3 דקות, מחממים שוב, ומוסיפים את אשכי ההודו. אוטמים בזריזות את האשכים, מוסיפים את החמוציות והצ'ילי החריף, וממשיכים לבשל בחום נמוך כחמש דקות ותוך כדי ערבוב מפעם לפעם עד שאשכי ההודו משחימים מעט מכל צד- וזהו, מוכן. מגישים מיד.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “ואכלת את עשב השדה – הלילה הזה, הלילה הזה תאכלו מרור

  1. מעניין מאוד. מחזיר אותי לימי הצנע שלא היה אוכל ואכלנו עשבים 🙂
    בעיקר חובזה, היום מי מכיר את אלו? אולי שפים בודדים 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s