סלאמי חלק א' – על קציצת בשר

SAMSUNG CAMERA PICTURES

במקור תכננתי לפרסם היום פוסט אחר. למה? ובכן, ט"ו בשבט זאת הזדמנות נהדרת להכין אוכל עונתי – ככל הנראה אבותינו סגדו בחג זה למלכת השמיים האשרה, אשתו הנשכחת של יהוה, ובהחלט הייתי רוצה להכין, כדברי הנביא ירמיהו, עוגה למלכת השמיים – אבל החלטתי לדחות את זה. למה? כי עם כל הכבוד סלאמי זה דבר קצת יותר מגניב מאלים כנעניים עתיקים, ושבוע הבא בכל מקרה יש לנו צפי לשלג (טוב, זה יכול להשתנות עוד 50 פעמים אבל מותר לאדם לקוות, לא?) וזה תמיד תירוץ טוב להתעסק בשרקוטרי. אז כן, הפוסט הזה יהווה את החלק הראשון בסדרה בת 3 פוסטים על סלאמי. ולמה 3 פוסטים? כי סלאמי, בניגוד לנקניקים אחרים, זה עולם אחר. אמנם הרעיון דומה, אבל הכנת סלאמי במובנים רבים יותר דומה להכנת גבינה מובחלת מאשר לייבוש בשר. באשר לשאלה למה – ובכן, הבה נעשה רגע קצר של ביולוגיה.

כאשר מייבשים נתח שלם כמובן שלא כל חלקי הבשר מתייבשים במידה שווה – לרוב פני השטח של הבשר מתייבשים הכי הרבה, ובדיוק על נקודה זאת בשר מיובש יקום או ייפול. פני שטח יבשים הם דבר טוב – למעשה, בניגוד לאמונה הרווחת הייבוש, לא ההמלחה, זה מה שהורג את החיידקים (המלח רק מאט את קצב הגדילה שלהם) – רוב החיידקים נמצאים על פני השטח של השריר, לא בתוכו. ועם זאת, מדובר בנקודה רגישה – אם פני השטח התייבשו במידה מספקת אזי הם יאפשרו את המשך ייבוש הנתח לכדי נקניק. אם הם יתייבשו יותר מדי, הם יאטמו את הנוזלים בפנים – וכך התוצאה תהיה פני שטח יבשים מאוד שמכסים על בשר מקולקל. זאת הסיבה בגללה אני מייבש בשר אך ורק בחורף, כאשר הטמפ' נמוכות והלחות נמצאת בסביבות ה65-80%. אחוזי הלחות הנ"ל מבטיחים שהייבוש לא "יפגע" יותר מדי בפני השטח ויאפשר את המשך ייבוש השריר המומלח לכדי נקניק.

בסלאמי המצב שונה, מאחר וכאן עוסקים בבשר טחון שנמצא בתוך מעטפת כלשהי הפתוחה לאוויר. במילים אחרות, אין כאן פני שטח – מאחר ומדובר בבשר טחון, כל גרגר בשר ושומן בנקניק הוא חלק מפני השטח. כלומר, החיידקים נמצאים בכל מקום בסלאמי, לא רק על פני השטח – כך שגם אם פני השטח מתייבשים זאת לא ערובה לכך שהסלאמי יהיה בטוח לאכילה. זוכרים את הבוטוליזם, ידידנו הוותיק? בזמן שבנתחים שלמים מיובשים הסכנה מבוטוליזם זניחה, בסלאמי היא הופכת למוחשית עד מאוד. למעשה, עצם המילה "בוטוליזם" מקורה במילה הלטינית ל"נקניקייה". הרי שחושבים על זה, סלאמי הוא סביבת מחייה מצוינת לחיידק הזה – הבשר הטחון הדחוס הוא סביבת מחייה לחה ואנאירובית. וכעת, בכדי לסבר את אוזניכם הרשו לי להזכיר את העובדה שהרעלן שחיידק הבוטוליזם מייצר הוא אחד הרעלים הקטלניים ביותר המוכרים לאדם – כמות מזערית ממנו עלולה לגרום לכם לסיים בארון. לכן במקרה הזה אין ברירה חוץ מלהשתמש בחומרים מתאימים – או מלח וורוד או סלפטר.

אז מה זה מה?

סלפטר הוא שם יפה לאבק שריפה, ומדובר בחומר שהיו מוסיפים עוד בימי הביניים (וגם היום) לבשר שנועד לשימור. במהלך הייבוש הסלפטר היה מבצע תגובה כימית עם הבשר ובנוסף למתן צבע אדום וטעם מסוים גם יצר סביבת מחייה בעייתית לחיידק הבוטוליזם. המלח הוורוד (או Pargue Powder, Curing Salt) הוא חומר שהשימוש (הישיר) בו החל בזמנים יותר מודרניים, והוא מבצע את אותן הפעולות שמבצע הסלפטר. השם "מלח וורוד" נולד מהנוהג להוסיף צבע מאכל וורוד למלח בכדי להבדילו ממלח רגיל – זאת מאחר ומי שישתמש במלח וורוד כמלח רגיל ימצא את עצמו מהר מאוד במיון. ישנם שני סוגים של מלח וורוד:

  • מלח מס' 1, אשר מיועד יותר לבשרים מעושנים, מבושלים, וכיו"ב דרכי שימור לטווח הקצר (ולמעשה, בכל סשן עישון שכולל עישון בטמפ' מעל 85C לשעה לכל הפחות ניתן לוותר עליו). המלח הזה נקרא מלח ניטריט (ולרוב מורכב מ93% מלח רגיל ו7% סודיום ניטריט), ומבצע תגובה מיידית עם הבשר.
  • מלח מס' 2, המיועד לבשר מיובש, סלאמי, נקניקיות, וגם בשר המעובד לזמן ארוך, ונקרא מלח ניטראט. המלח הנ"ל כולל בתוכו תערובת של מלח, סודיום ניטריט, וסודיום ניטראט. הסודיום ניטראט מבצע את התגובה הראשונית עם הבשר, ובמהלך היישון הניטראט מתפרק לניטראט ומגיב גם הוא עם הבשר וכך מאפשר שמירה על הבשר לאורך זמן.

עבור סלאמי, כפי שצוין הרגע, משתמשים במלח מס' 2. למעשה, הייתי אפילו ממשיך ואומר שלמעט סלאמי ונתחי בשר בעישון קר  שמעושנים למשך זמן רב (:= יותר מיום) אין למלח מס' 2 הרבה שימושים – הרבה מהנקניקים הקלאסיים של העולם הישן – הפרושוטו, החאמון, הקופה, וכיו"ב עד היום מוכנים אך ורק עם מלח וסוכר/דבש. חלקכם יטען, ובמידה רבה של צדק, שניטריטים וניטראטים הם תוספי מזון והם בעייתיים. ועם זאת, הכמות שמוסיפים לסלאמי היא מזערית, וריכוזה נמוך מהריכוז הממוצע של שני החומרים הנ"ל שניתן למצוא בסלרי או בגזר. למעשה, אם אתם תכינו את הסלאמי עם מעט ניטריטים במקום לקנות איזה זוגלובק או טירת צבי וכיו"ב תוצרי מעבדה אתם תצרכו הרבה פחות תוספי מזון – אני ממש לא קורא לסלאמי או כל מוצר שרקוטרי ביתי אוכל בריאות, אבל לא יקרה לכם דבר אם תאכלו ממנו מדי פעם. בכל מקרה, אני לא חושב שמן הראוי לגלוש לדיון הזה כאן – מי שמעוניין לקרוא עוד על בשר מעובד ודעתי בנושא יכול לעשות זאת בפוסט הזה. כך או כך, מן הראוי לציין שאין ממש דרך להכין סלאמי באופן בטוח בלי תוספי מזון, לפחות באקלים הישראלי (יצא לי לאכול באירופה נקניקים שכאלה, אבל האנשים שם חיים בטמפרטורות נמוכות בהרבה מאיתנו, וחדרי הייבוש שלהם קרים בהרבה מחדר הייבוש שלי. לראייה, גם באיטליה, איפה שהשמרנות במזון חוגגת, כמעט תמיד מוסיפים מלח ורוד או סלפטר. למעשה, המקומות היחידים במגף בהם אולי מוותרים על זה הם אי אילו כפרים אלפינים, ושם, כמו שאתם יכולים לתאר, הטמפרטורות בחורף מאפשרות זאת). גם דרכים "טבעיות" להוסיף ניטריטים בדמות מיץ סלרי ומיץ גזר הן דרכים בעייתיות מאוד (בעיקר מאחר ואי אפשר לשלוט בריכוז הניטריטים במקרים האלה – הם יכולים להיות נמוכים או גבוהים יותר מהריכוז הרצוי), ומומלץ שלא להתעסק איתן. אני מודע לכך שכרגע אולי אמרתי כמה מילים שאולי אינן נעימות במיוחד, אבל זאת האמת – אדם שמוכר נקניקי סלאמי מיושנים ללא צורה כלשהי של חומר משמר, בין אם סלפטר או ניטריטים, מסכן את לקוחותיו. אל תיפלו בפח הזה – אם יש לכם בעיה עם ניטריטים אל תאכלו ואל תכינו סלאמי, יש מספיק נקניקים טעימים לא פחות שאפשר להכין בלי ניטריטים. עם כל הכבוד למסורת, חייבים לזכור שבעבר אנשים היו מתים הרבה יותר ושסלאמי הוא מראש מועד לפורענות. כמו שנאמר על ידי גדולים ממני – אדם פיקח יודע לצאת מהבור, בעוד שהחכם מראש איננו נכנס אליו.

אז עכשיו, אחרי שסיימנו את ההקדמה, איך מכינים סלאמי? ובכן, טוחנים בשר ושומן, מוסיפים מלח, חומר שימור, ותבלינים בכמות המתאימה, דוחפים למעיים, מתסיסים למעט זמן במקום עם לחות גבוהה – ומעבירים לארון ייבוש עם 65-80% לחות עד שהסלאמי יתייבש (התנ"ך שלי בנושא הוא האתר SalumiCasalinghi, אחד ממקורות המידע הטובים ביותר על שרקוטרי איטלקי שיש). המנוסים שביניכם עלולים לשים לב שאני לא הזכרתי את הוספת תרבית חיידקים לבשר, ויש לי סיבה מאוד טובה – let nature take its course. וכעת, ביתר פירוט:

החיידקים שיכנסו אל הסלאמי נמצאים באוויר. חלקם חיידקים טובים יותר, חלקם טובים פחות. כל עוד השתמשנו בניטריטים, הסכנה להרעלת בוטוליזם הופכת זניחה, אך זה לא אומר שהסכנה הבקטריאלית מחוסלת לחלוטין. החיידקים ה"בעייתיים" לרוב "לא מסוכנים" לנו במובן שבניגוד לבוטוליזם הם לא יהרגו אותנו, אבל הם כן עלולים להגיב עם הבשר בצורה שתהרוס את הסלאמי. החיידקים שנמכרים בשקיות הם חיידקים שבודדו מנקניקי סלאמי בכל מני מקומות בעולם, והם עוזרים להאחדת הבשר כמו גם למתן טעם. כעת, עם כל הכבוד לכך שהחיידקים האלה בודדו משלל מקומות אקזוטיים, האמת היא שהחיידקים האלה קיימים באוויר סביבנו. כמעט בכל חור בעולם ישנה מסורת של הכנת נקניקיות מיובשות בצורה זאת או אחרת, מאנגליה ועד סין, ואם החיידקים האלה לא היו נמצאים באוויר בחלקים נרחבים מהעולם המסורות הנ"ל לא היו שורדות לימינו אנו. אז נכון, הוספת תרבית חיידקים קנויה אולי תהפוך את סיכויי ההצלחה לקרובים יותר ל99%, אבל לי מספיקים ה70-80% הצלחה – אני מעדיף בלעבוד עם מה שלטבע יש להציע לי, ויצא לי לראות, לשמוע, ולטעום מספיק מקרים בהם אנשים לא השתמשו בתרביות קנויות. That being said, זאת החלטה אישית שלי מטעמי אידיאולוגיה ואני לא רואה בזה דבר שמחייב אף אחד אחר.

הפוסט הזה בכל מקרה הולך לעסוק בחלק הראשון של הכנת סלאמי, ואולי אחד החשובים ביותר – בשר. סלאמי כידוע הוא בבסיסו נקניקייה, וכאשר ניגשים לנקניקיות מן הראוי לדבר קודם כל על בשר. אולי בדיעבד הפוסט הזה היה צריך לעלות קצת יותר מוקדם, אבל עדיף מאוחר מאף פעם.

אז, איך בוחרים בשר לסלאמי? התשובה היא – בדיוק כפי שבוחרים לנקניקיות. על הבשר להיות  מאיכות גבוהה, ועליו להיות טרי ולא מיושן (הוא יכול להיות קפוא – כל עוד הוא הוקפא כראוי ללא תוספות מים, משמרים, וכיו"ב פסולת), ועל השומן להיות גם הוא באיכות זהה. שימו לב, אני חוזר על זאת שוב, בלי בשר מיושן. בשר מיושן שומרים לסטייק, תודה רבה, יש לנו מספיק בקטריולוגיה שהולכת להתפתח בתוך הנקניק והיא ממש לא צריכה עזרה מבחוץ. באשר לשומן, כאן מגיעים לנקודה מעט בעייתית. באופן אישי, אני לא משתגע על סלאמי שלא כולל חזיר, או לכל הפחות שומן חזיר. אין מה לעשות, חזיר זה מלך הבשרים כולם והשומן שלו הוא הטוב בשומנים – הוא ניתך הכי טוב, הוא הכי ורסטילי, והוא הכי שימושי. עם זאת, זה עניין של טעם – אתם יכולים בהחלט להשתמש בסוגי שומן אחרים. שימו לב ששומן מאיזור הלב של החיה או האיברים הפנימיים לא יתאים כאן – אנחנו רוצים שומן עם טעם, אחד שנמצא ליד שרירים (כמו למשל שומן גב של חזיר, או שומן מכבש בוגר יותר). בנוסף לכך, שומן מלב לרוב כולל בתוכו שלל ריקושטים אלה ואחרים בדמות וורידים – לא מוצלח במיוחד לענייננו. באופן אישי, בכל מה שקשור לנקניקיות אני מעדיף להשתמש או בכתף או בירך החיה (לפחות במה שקשור לחזיר – אני מודה בפה מלא שההבנה שלי בבקר וכבש מוגבלת בהרבה) – נתחים שעובדים הרבה משמעותם טעם, אבל זה כבר עניין של ההעדפה האישית שלכם. בנקודה זאת ראוי לציין שזה שנתח עובד הרבה אולי הופך אותו לאידיאלי לסלאמי, אבל לא בהכרח לנקניקיות שמיועדות לגריל (ולבבות בקר וחזיר הם דוגמא מצוינת לכך).

אז עכשיו, שיש לכם בשר ושומן, מה השלב הבא? לטחון אותו. טחינת בשר נדמית כעסק פשוט – פשוט מניחים בשר במטחנה, מפעילים, ומקבלים בשר טחון. האמת היא שזה מעט מורכב יותר – חייבים לבצע את הטחינה בטמפ' נמוכות, אחרת הבשר עלול להיפגע והשומן עלול להנמס וזאת צרה צרורה – התוצאה תהיה מרקם בעייתי בנקניקייה. אז ישנן 2 אופציות – או לטחון בשר בהפסקות מאוד גדולות כאשר במהלכן מקררים את המטחנה (וזה כמובן אומר לנקות אותה בצורה יסודית, לצנן בפריזר, לטחון בשר/שומן, וחוזר חלילה), או לקצוץ את הבשר בידיים. הפוסט הזה הולך לעסוק בדבר האחרון. לקצוץ בשר בלי מכונה זה אפשרי בהחלט, וזה הרבה פחות מייגע ממה שזה נדמה. אמנם זה לוקח מעט זמן אבל הבשר הטחון שיוצא בעל מרקם מצוין, והשומן לא נמס במהלך הקיצוץ. זה כמובן בלי להזכיר את העובדה שכאשר קוצצים בשר בידיים יש שליטה מוחלטת על כמה הטחינה תהיה גסה או עדינה, וכפי שאפשר לראות בתמונות, בשר שנקצץ בידיים נקשר הרבה יותר טוב – שימו לב כיצד התוצר הסופי נראה הרבה יותר כמו מסה אחידה ולא כמו חתיכות בשר קטנות.

ברור לי כעת שחלק גדול מהקוראים יוותר על טחינת בשר בידיים מאחר ומדובר בפעילות פיזית לכל דבר ועניין (בפרט אם אתם טוחנים מעל לקילו בשר) ולא לכולם יש את הכוח/זמן לעסוק בכך. למען הסר ספק, אני לא חושב שטחינת בשר במכונה זה רע, ההיפך – הרבה אנשים בעולם, גם המקצוענים הגדולים ביותר, משתמשים במטחנות בשר, ומדובר בלא יותר מבחירה פרטית שלי. בשר טחון במטחנה טובה יוצא גם הוא מעולה. עם זאת, אני שמתי לב שכאשר אני משתמש בבשר שאני טחנתי בידיים התוצאה תמיד יותר טובה (ואולי זה אומר פשוט שהמטחנה שלי מחורבנת). בכל מקרה, גם אם אתם לא מכינים סלאמי, הטכניקה שמופיעה למטה תתאים גם לקיצוץ בשר להמבורגרים, קציצות, טרין, או כל דבר אחר, ובכל אלה אני יכול להעיד שבשר שנקצץ בידיים נותן תוצאות עדיפות על מטחנה.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הסכינים שמופיעות בתמונה למעלה לא נמצאות כאן ליופי – אלו הם כלי העבודה שלנו. הסכין התחתונה, הקופיץ, היא אולי סוס העבודה החשוב ביותר מבין השלוש – מדובר בסכין חדה וכבדה שפועלת כמו גרזן – היא גם חותכת וגם מרסקת את הבשר (ושמה באנגלית מדגים זאת טוב בהרבה – cleaver). רוב העבודה תתבצע איתה, מאחר והסכין הזאת היא זאת שתשבור את הבשר לחתיכות קטנות. כאשר רוצים לחתוך בשר מהר ולחתיכות קטנות הרבה יותר יעיל לעשות זאת באבחה אחת של סכין חדה וכבדה שמצליחה לרדת כמעט עד למטה. כמובן שאם אין לכם קופיץ, זה לא שלקצוץ בשר עם סכינים אחרות זה בלתי אפשרי – אבל התהליך יהיה איטי בהרבה.

שתי הסכינים האחרות המופיעות בתמונה שונות בתכלית מהקופיץ – הן כבר סכיני חיתוך סטנדרטיות שטובות לחיתוך, לא כתישה. הקופיץ אמנם חותכת ומרסקת בשר לעיסה אחידה, אבל מדובר בעיסה גסה. שני הסכינים המופיעים למעלה עוזרים לעדן את הקיצוץ הראשוני, ולהפוך אותו מקיצוץ גס לעדין יותר. כמו שעל הקופיץ להיות כבדה וחדה, על שתי הסכינים האחרות להיות חדות מאוד. אנחנו הולכים להשתמש בהן כמו מקלות תופים, וחשוב שהן יוכלו להיכנס לבשר עם התנגדות מינימלית.

SAMSUNG CAMERA PICTURES

אז איך קוצצים בשר?

מתחילים עם חתיכת בשר כלשהו – הבשר המופיע כאן הוא אמנם כתף חזיר, אבל באותה המידה הייתי יכול להשתמש בבקר או בעוף, או לחלופין, גם בגוש שומן (מיותר לציין, אל תשתמשו בבשר תרנגולת לסלאמי). אל תתחילו עם חתיכה גדולה מדי מאחר ועליכם לקחת בחשבון שהנפח של הבשר הולך להפוך למשטח – מניסיוני, חתיכה במשקל 300-250 גר' היא האופטימלית, ולרוב כאשר אני קוצץ בשר אני פשוט מחלק אותו למספר חתיכות בגודל הנ"ל. אה, ובנוסף, מומלץ להקפיא את חתיכת הבשר כשעה לפני הקיצוץ – תמיד קל יותר לעבוד עם בשר קר וחצי קפוא מאשר אחד חם – הקופיץ שוברת אותו יותר מהר.

אז איך מתחילים? מניחים את חתיכת הבשר במרכז קרש החיתוך, ולוקחים את הקופיץ. כעת, מתחילים להכות את הבשר עם החלק החד של הקופיץ. מהר מאוד הבשר יתחיל להפוך לאוסף קוביות – המטרה היא להקטין את הקוביות האלה כמה שיותר. אני יכול להמשיך להסביר וזה יהיה לא ממש ברור מאחר וקיצוץ בשר זה מסוג הדברים שהרבה יותר פשוט להדגים אותם מאשר להסביר אותם, ולכן צילמתי את הסרטון הבא – הוא אמנם לא מקצועי (וזה בלשון המעטה), והוא נעשה על חתיכת הבשר ה3 שקצצתי באותו היום, אבל הוא יסביר מה צריך לעשות יותר טוב מכל דבר שאני אוכל לומר. עם זאת, לפני שאתם עוברים לסרטון אני כן מעוניין לומר כמה מילים על קציצת שומן – כעיקרון, אם תנסו להכות שומן עם קופיץ כפי שמופיע בסכין זה לא ממש יצליח. מומלץ לפרוס קודם את השומן לפרוסות בעובי ס"מ ואז להתחיל להכות אותו עם הקופיץ – מניסיון, זאת הדרך המהירה ביותר.

אני מודע לאיכות המזעזעת של הסרטון הזה, אבל היא ממחישה טוב יותר מכל את הרעיון – שימו לב כיצד לאחר כל קיצוץ אני הופך את הבשר כדי להבטיח שלא תישאר לי שכבה לא קצוצה למטה – כמו שהזכרתי קודם, הקופיץ לרוב יורדת כמעט עד למטה, ולא ממש מגיעה עד קרש החיתוך. מצד אחד זה טוב כי זה מרסק את הבשר, ומצד שני אם לא מקפידים עלולה להיווצר חתיכת בשר דקה ולא טחונה – אל תשכחו זאת.

אז כפי שאפשר לראות בתמונה, לאחר שסיימתי לעבוד עם הקופיץ נותרתי עם בשר קצוץ מאוד גס – וכעת יש לעדן אותו. כעת משתמשים בשתי הסכינים בכדי לעדן זאת, בדיוק כפי שמשתמשים במקלות תופים. הסרטון הבא אמנם מראה כיצד לעשות זאת עם סכין אחת (מה שמן הסתם מאט את התהליך), אבל כאמור, אם אני רוצה להסריט את ההליך מראש רק אחת מהידיים יכולה להיות פנויה לקציצת בשר.

אז כמה עדין אתם רוצים את הבשר הקצוץ? זה כבר תלוי בכם. ישנם אנשים שאוהבים יותר מרקם, וישנם כאלה שאוהבים פחות. כפי שניתן לנחש, הבשר שהרגע ראיתם אותי טוחן הוא בשר שיועד מראש לסלאמי מהסוג הגס יותר (Saucisson Sec למי שמכיר), אם כי הוא גם היה יכול בקלות להתאים גם לטרין כפרי. אם הייתי בוחר לעדן אותו עוד קצת הוא היה יכול להתאים גם לנקניקיות, וסביר להניח שאם הייתי בוחר להכין המבורגר מבשר חזיר זה גם היה הולך. וכעת שימו לב לתוצר הסופי – התקבל בשר טחון יחסית אחיד במרקמו, שנראה כמו מסה אחידה. זה לא הבשר הטחון שתקנו בקצבייה, וממש לא כל מטחנת בשר תוכל לתת לכם תוצאות כאלה. אני לא אומר לכם להתחיל לקצוץ לבד בשר בכל הזדמנות מאחר וזה לא ריאלי וגם אני לא ממש נוטה לעשות זאת – אבל אני כן אמליץ לכם לעשות זאת בכל מה שקשור לנקניקיות. למעשה, במקרה של שומן הייתי אפילו אומר שאתם חייבים לעשות זאת – זאת השיטה היחידה בה יש בדיוק אפס שומן שנמס בתוך המטחנה, וכל מי שאי פעם הכין נקניקיות יודע איזה צרה צרורה זאת.

לסיכום, לא, לא היה לנו מתכון בפוסט הזה, אבל הוא כן מהווה הכנה חשובה. בעתיד הקרוב יתחילו לעלות לכאן פוסטים על סלאמי. בכולם, ללא יוצא מן הכלל, הבשר נקצץ על ידי ובידיי. הפוסט הזה, אני מודה, היה מעט טכני. הפוסטים הבאים בנושא כבר יהיו יותר ספציפיים, ובהם כבר יופיעו נקניקים של ממש – Saucisson Sec ולונגניצה, נקניקייה הונגרית-טרנסילבנית, סלאמי עם פקורינו, וצ'וריזו בסגנון אראגון. Stay tuned.

התוצר הסופי - שימו לב כיצד הבשר נראה כמו מסה אחידה.

התוצר הסופי – שימו לב כיצד הבשר נראה כמו מסה אחידה.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “סלאמי חלק א' – על קציצת בשר

  1. פינגבק: סלאמי תפוחי אדמה | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

  2. פינגבק: מדריך – איך להכין נקניקיות | עוף זה ציפור ופרה זה חיה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s